קו דק מפריד בין הפורמט שהישראלים לעולם לא ימצו - תוכניות אירוח אינטימיות - לבין זה שמעולם לא הצליח כאן באמת: תוכניות לייט-נייט. "הטעויות המוצלחות שלי", סדרת הראיונות החדשה של ענת גורן בכאן 11, מנסה להיות האמצע המושלם בין שניהם. מצד אחד היא חותרת לחשיפות אישיות ככל האפשר, ומצד שני היא עושה הכל כדי להיראות צעירה, קצבית וזורמת. ההנאה של גורן מהמרואיינים שלה, שעליהם היא מתבוננת בעיניים סקרניות ומרותקות, מדבקת.
עם ליינאפ מגוון להמשך העונה - שכולל בין היתר את צביקה הדר, יוסי ביילין, גילה אלמגור, ירדנה ארזי ופרופ' זאב רוטשטיין - "הטעויות המוצלחות שלי" מבהירה שהיא לא תוכנית פוליטית או תרבותית, היא תוכנית אישית. מוקד השיחות שלה, אליו גורן מנסה לנווט בהצלחה חלקית בלבד, הוא הטעויות והכשלונות של המרואיינים. טעויות שהם מצרים עליהן עד היום, טעויות מבורכות שהפכו אותם למי שהם, הכל מקובל בתוכנית שמשתדלת לגעת גם בלי להיות מעונבת.
צרתה העיקרית של "הטעויות המוצלחות שלי" היא המבנה התזזיתי, שמתנהל כולו "מאחורי הקלעים" של שום דבר ומרגיש לרגעים כמו מופע חימום לקראת "פגישה עם רוני קובן". גורן פוגשת את האורחים שלה על שולחן האיפור, זזה איתם לספה, משם לבר וחזרה לספה, בתנועה בלתי נגמרת שמרגישה מכנית מדי גם למרואיינים וגם לקהל בבית. החלטות נוספות - כמו הקמת אוהל יחד עם האורחת הראשונה סתיו שפיר - רק מעלות את רמת האינפנטיליות, אם כי הן מספקות כמה אנקדוטות יפות, כמו הסיפור של גורן על הפעם שבה היא ישנה באוהל ורביב דרוקר העדיף לשכור צימר סמוך.
על אף הבחירה בה לפרק הבכורה, התוכנית עם שפיר לא מספקת כותרות משמעותיות כלשהן - אבל השילוב בין התזמון המקרי לבין המסגור המחמיא עוד עשוי להתגלות לימים כיריית הפתיחה של קמפיין בחירות, כזה שהיא בעצמה עוד לא החליטה עליו. הבולטות התקשורתית של שפיר נשמרה במידה מסוימת לאחר היציאה לפסק זמן, עם ובלי קשר לחיפושית מ"הזמר במסכה", רק שבמצב הפוליטי הנוכחי גם היא מרגישה כבר כמו דמות נוסטלגית, ואפילו מעלה געגוע. היא לא מתחרטת על הסיבוב עם מרצ (ומשום מה בטוחה שהיא הסיבה לכך שנתניהו לא ניצח באותן בחירות), מתעקשת שהסתכלות לפי הצלחות וכשלונות מדכאת יציאה לרחובות, ולא חוששת להיפתח כשהיא נשאלת על חיי הזוגיות שלה ועל העובדה שטרם הפכה לאמא. גורן, שמאזינה בשקיקה אותנטית לכל אחד מהמרואיינים שלה, מצליחה לנווט את השיחה מבלי להיראות מלטפת או נוקשה מדי. וזו בפני עצמה סיבה מספיק טובה לתת לפורמט של "הטעויות המוצלחות שלי" צ'אנס.