יום יבוא ונקבל את ערב השידורים המושלם, שבמסגרתו נצפה ברצף דוקו ריאליטי מרהיב: היכרויות, חתונות, לידות, הורות, גירושים. לפנות בוקר ננמנם מול שעשועון מוות (אנחנו לא מגיבים על תכניות בפיתוח) ונדע שסגרנו מעגל. אנחנו מוכנים לחיים. החוליה הנדירה בשרשרת הזאת היא ריאליטי גירושים. אין הרבה כאלה, ואפשר להבין למה - זה נושא מוריד, מדכא. פירוק בית הוא תהליך עצוב, אלים ומכוער, חייבים ללכת מסביב. "הזדמנות אחרונה לאהבה" שעלתה אתמול, עושה זאת על ידי ייעוץ לזוגות במשבר שמוכנים לעשות הכל כדי לשקם את יחסיהם. התכנית הופקדה בידיה האמונות של אורנה בן דור ("מעושרות" האדירה), שהביאה את דוקטור צחי בן ציון על מנת ללוות את הזוגות בתהליך.
ואמנם ריאליטי גירושים הוא סוגה נדירה, אבל זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים כזה. לפני שש שנים שודר בערוץ 10 דוקו ריאליטי חמוד בשם "להציל את הנישואין", שניסה לבדוק את היתכנות הישרדותם של מספר זוגות נשואים במשבר. ספוילר: זה לא עבד. בסוף כל הזוגות המשתתפים התגרשו, אחת הלכה ל"הרווק" עם דודו אהרון ואחד אחר הפך אתמול לאבי בתה של לוסי דובינצ'ק. תוסיפו לזה כמה סטטיסטיקות מצערות מ"מחוברים", ותבינו שלהצטלם לטלוויזיה על מנת להציל את הנישואים שלכם זה בערך כמו לעשות ילד מאותה הסיבה - הסחת דעת זמנית שבסופה תמצאו את עצמכם באותו המקום, אם לא נמוך ממנו.
בפרק הראשון של "הזדמנות אחרונה לאהבה" אנחנו מתמקדים בשי ומיכל, נשואים כבר עשור ובמשבר זוגיות עמוק. האם דוקטור צחי בן ציון יצליח לשקם את יחסיהם? ברגע נדיר של כנות טלוויזיונית, שמנוגד לכל מה שניסו למכור לנו אי פעם בתכניות זוגיות, בן ציון אומר ש"הרעיון של התכנית זה שגירושים זה עסק יקר ואפשר להשקיע את אותם משאבים שהיו מושקעים בגירושים, בלפתור את הבעיה". וואו. באיזו אגביות נאמר הדבר הכי מדכא ומפוכח על מערכות יחסים: עזבו אתכם מאהבה ואושר וכל החיפוש הפוטוגני הזה. הרי זוגיות, יותר מהכל, היא עסק כלכלי, וגירושים זה לסגור את העסק.
שי ומיכל חותמים על חוזה שבמסגרתו הם מתחייבים למלא אחר כל הוראות הטיפול הזוגי, שכולל משימות זוגיות, שיחות ייעוץ ולהאזין לאבחנות שחוקות כמו "מיכל גדלה ללא אם, לכן יש לה צורך נושא באהבה וחיזוקים". זה עובד, זה נחמד טלוויזיונית וצחי בן ציון הוא מטפל מעולה, הבעיה היא שמראש אתה יודע שזה לא יעזור להם. במקרה של הזוג הספציפי, זה להביט בניסיונות החייאת לשלד. שי לא מעוניין להישאר עם מיכל, התחושה היא שברגע שהמצלמות נכבו הוא כבר התייצב עם המזוודה בחוץ. לא היה שם את מתח הריאליטי של "רגע, אולי זה יעבוד?", אם כי יכול להיות שסיפורים אחרים יהיו פחות חד משמעיים.
התכנית, כצפוי, מדכאת. זה בא עם הנושא. אבל היא עשויה טוב והיא מעניינת ואותנטית, גם אם יהיה נחמד לראות קצת פחות מהטיפול ויותר מהיחסים עצמם. כלומר, בואו לא נעמיד פנים, אנחנו כאן בשביל הגועל הזוגי שלכם, לא בשביל לשלוח אתכם לטיפול וואטסו. אין לי מושג מי האנשים שמוכנים ללכת לתכנית הזאת. אנחנו רגילים לרמות חשיפה ואינטימיות משוגעות, אבל בדרך כלל הן קורות כשיש לצד השני מה להרוויח. כאן אין, מדובר בשני אנשים רגילים שלא יהפכו למפורסמים, אין פרס כספי והרי להציל את הנישואים אפשר גם בלי מצלמה. אז איפה סחר החליפין כאן? בתמורה למה, חומרי או רגשי, אתם חושפים את הקשיים שלכם במיטה לאורך השנים?
"הזדמנות אחרונה לאהבה" מעניינת כי המון אנשים נמצאים ביחסים גרועים או על סף גירושים. היא לא תכנית חובה, היא לא "מעושרות", אבל כל מי שנמצא בסיטואציה דומה, או סתם נהנה להציץ, ייסחף אליה. בשלב מסוים, כשצחי בן ציון שולח את בני הזוג לעוד הפעלה ועוד הפעלה, אי אפשר שלא לתהות לגבי חלקה של השמרנות הטלוויזיונית. ההיאחזות הזאת בנישואים בכל מחיר. ברור שהתכנית תעשה הכל כדי להציל את הזוגיות כי היא מחויבת לכך משמה, אבל מתי מגיע השלב שבו המטפל אומר למטופל - חברים, כולנו אומללים פה, בואו נשחרר? יש לקוות שגם זה קורה בשלב מסוים, ושיש יחסים שכן אפשר להציל, שאהבה עדיין חשובה (קצת) וששי ומיכל ימצאו הרבה אושר כשיתחילו את כל המעגל הזה מחדש. בקרוב, אולי בתכנית היכרויות.