אחרי ששברה כל שיא צפייה אפשרי בעונתה הראשונה ואף זכתה למספר רב של מועמדיות לאמי (גם אם עם מעט זכיות), דרמת הלהיט "החיים עצמם" חוזרת לחיים האמיתיים עצמם. פרק פתיחת העונה השנייה של הסדרה (החל ממחר ב-21:15 ב-yes Drama וב-yesVOD) זכה לכמויות באזז בלתי נגמרות, נתוני רייטינג שוברי שיאים לסדרת דרמה וכן, גם ציפיות שברור שהיא לא תוכל לעמוד בהן. בוא נגיד שאת המשקל העודף הזה ברור שהיא לא תצליח לנצח. החיים של משפחת פירסון כפי שנפרסו בפנינו בעונה הקודמת כוללים מסע לאורך צירי זמן של נישואיהם המתפרקים של ג׳ק ורבקה (מיילו ונטמיליה ומנדי מור), היחסים הסימביוטים של התאומים - קייט וקווין (כריסי מץ וג׳סטין הארטלי), ותחושת התלישות של האח המאומץ רנדל (סטרלינג קיי בראון זוכה האמי). צופי הטלוויזיה לא באמת היו צריכים עוד דיוקן של משפחה אמריקאית ליברלית ופוטוגנית עם נטייה מוגזמת להפוך כל ארוחה משפחתית לפרק סיום העונה של "דאלאס". ובכל זאת, הכתיבה המדויקת של דן פוגלמן והמשחק על ציר הזמן הפך אותה למגה להיט. אז איך פרק פתיחת העונה השנייה? נזהיר מראש - כתיבה על "החיים עצמם" מבלי לגעת בספוילרים שווה בערך לביקורת בקווים כלליים בלבד על "משחקי הכס". כלום. מכאן והלאה - מלא ספוילרים לעונה החדשה.
מעריצי הסדרה כבר מרגישים חלק חצי אורגני ממשפחת פירסון וכולם ללא יוצא מן הכלל עצרו את נשימתם באותו הרגע שהבנו שג׳ק לא נמצא בהווה כי הוא מת. איך? למה? מתי? לא סדרה כמו "החיים עצמם" תחשוף את הקלפים שלה כל כך בקלות. אז בסופו של דבר כל פרק פתיחת העונה ("עצה של אבא") היה בעצם פורפליי ארוך לרגע בו נבין ממה ג׳ק מת. האמת? קיבלנו תשובה יותר מקיפה משחשבנו. אחרי המשבר הארוך בחיי הנישואים, שנוצר בעיקר מהאלכוהוליזם של ג׳ק וחוסר היכולת שלו לפרגן לקריירת השירה של רבקה (השמועה אומרת שמנדי מור נפרדה מבן זוגה במציאות מסיבות דומות), רבקה מנסה לתת לג׳ק הזדמנות נוספת. אנחנו אפילו רואים אותה אוספת אותו ברכב המשפחתי ומבטיחה לו שבעוד מספר חודשים הכל יהיה טוב יותר. עד ש - הבית השרוף של המשפחה מוקף בסרטי סימון של המשטרה, קייט אוחזת בכלב וממררת בבכי, רנדל מתייפח בדמעות גדולות גדולות וקווין מתמזמז עם נערה כשרגלו מגובסת (כל אחד ומה שהוא הכי טוב בו). אז וואו, ג׳ק מת בשריפה? אנחנו דווקא הימרנו על תגרה בבר או שרבקה ירתה בו. אבל רגע! איך? למה? מי אשם? הו, בשביל זה יש לנו עוד עונה שלמה (במקרה הטוב) אז תשבו בנחת ותמתינו.
בעונה הקודמת היה קשה מאוד שלא להתאהב ב"החיים עצמם", הכל עבד לטובתה - המשחק בין צירי הזמן העניק נופך דרמטי גם לסצנות הבנאליות ביותר (למה אף אחד לא בא ליום ההולדת שלי), הצפייה בדמויות בגילים שונים נתנה לנו יותר נקודות ממשק להזדהות איתן וחלק מהשחקנים ממש הבריקו (כריסי מץ, סטרלינג קיי בראון ומנדי מור). אבל היא גם הגיעה מהר מדי למצב של עייפות החומר ותחושה שכל המיני-טוויסטים האלה ממש לא הכרחיים. למה כל סצנה בהווה חייבת לקבל פרשנות קסוטו מהעבר? ככה. בפתיחת העונה השנייה בזמן שהשלישייה חוגגת יום הולדת 37 וכולנו נקרעים בגלל ג׳ק האומלל, אותם תסמינים חוזרים ובענק עם קווי עלילה שמרגישים בעיקר שרירותיים כמו ההתעקשות של רנדל לאמץ ילד למורת רוחה של בת׳ ששוברת שיאים חדשים של פאסיב-אגרסיב. אז אתה ילד מאומץ שקיבל את הזדמנות חייו מזוג צעיר ואתה רוצה להחזיר לקוסמוס. אבל למה ככה? ולמה דווקא עכשיו? ההסברים שמספק פוגלמן כרגיל עוסקים בסימבוליות (אבא שלי מת. פעמיים) ומדיפים ריח של שיעור בתסריטאות ולא של בניית דמויות מהודקת; מה עוד? הקריירה המדשדשת/נוסקת של קווין לא באמת מעניינת אף אחד ויותר מזה - אפילו לא אותו עצמו.
ג׳סטין הארטלי הוא לא שחקן גרוע אבל כמה עומק אפשר להכניס בסצנות רנדומליות בהן הוא נכשל בענק רק כדי שיקראו לו לתפקיד בסרט של רון האוורד? אבל מאכזבת מכל היא מערכת היחסים שהכי אהבנו בעונה הראשונה - קייט וטובי (כריס סאליבן החמדמד). הזוג גדול הזה (כן, במלוא מובן המילה) נמצא בזוגיות על המסך במה שהיוצרים וודאי חושבים שמהווה דקירה בעין לכל השמנופובים בעולם שרוצים לראות שמנים רק בתכניות מסוג ,לרדת בגדול". אבל כבר בתחילת העונה אנחנו מבינים שלמשקל אין באמת חשיבות כי הזוגיות שלהם משעממת בדיוק כמו שלנו. אז קייט מתקרבת עוד קצת להגשים את חלומה ולהפוך לזמרת ברים אדומה וטובי מספק את כל מעגל התמיכה שאפשר לצפות ממנו מבן זוג אובר נלהב, אבל אנחנו נשבעים שאם אנחנו נראה עוד פעם אחת את קייט חוטפת התקף חרדה בגלל המשקל שלה אנחנו נירה במישהו. כן, את אישה שמנה בעולם של נשים ששוקלות כמו השמלה שלך אבל תתגברי על זה, את מקבלת מחמאות יותר מכל ילדי החינוך המיוחד בעולם כולו. אולי תראי סימנים שזה עובד?
אנחנו מבינים שבשביל לשמור על מתח הדרמטי, הסדרה צריכה לפסוע גם צעד הצידה לפני שהיא פוסעת קדימה אבל מרוב תזוזות לצד, זה בעיקר מרגיש שאין לנו מסלול מסודר אלא אוסף שבילים בהם "החיים עצמם" קצת הולכת לאיבוד. עוד בעונה הקודמת כתבנו (והחמאנו) על המורכבות בכתיבת סדרה בה אין באמת נבלים, הרי כל אחת מהדמויות היא האנטגוניסט והפרוטגוניסט של עצמה וזה חתיכת אתגר לשמור על מתח דרמטי בדרך הזאת, אבל בעונה החדשה - ואלא אם יתברר שמישהו רע פגע בג׳ק במכוון - "החיים עצמם" תצטרך הרבה יותר מהמון שאלות פתוחות כדי לשמור אותנו במתח.