קשה שלא לנוע באי נוחות כשקוראים את הביקורות שנכתבו עד כה על "הצרפוקאים", סדרת הדוקו החדשה של רון כחלילי ששידורה הסתיים אמש בכאן 11. הן מנוסחות ככתב אישום די אחיד - כחלילי מתמקד אך ורק בנקודת המבט של הקיפוח המזרחי, ומפספס את כל השאר. כל מי ששייך לאוכלוסיה מוחלשת (נשים, ערבים, מזרחים, עולים חדשים) שומע את הטענות הללו ללא הרף - די להתקרבן, די עם הקיפוח, אתם רדופים. ובכן, הגזענות הזאת לא רק עדיין קיימת, היא אכן רלוונטית לנושא העלייה מצרפת וראויה להשתלב בסדרה. לפחות לדעת המבקרת הזאת - הזווית המזרחית לא מודגשת ב"צרפוקאים" יתר על המידה, אלה פשוט הזוויות האחרות שלוקות בחסר, אבל מסיבות אחרות.
אין שום דבר פסול בכך שכחלילי ניגש לעשייה שלו מהפריזמה של ההתנשאות האשכנזית כלפי המזרחים באשר הם, רק שבמקרה של "הצרפוקאים", ישנן כל כך הרבה פנים לקליטה הלא מוצלחת של העולים הצרפתים בישראל, שחלקן מתפספסות בשלושת פרקי הסדרה. הבעיה היא לא שכחלילי ממוקד מטרה מדי ועיוור לכל שאר הסוגיות. הבעיה היא שהפורמט של שלושה פרקים לא מספיק לטפל בנושא הזה באופן מעמיק מספיק עבור הצופה הישראלי.
כשמדברים על העלייה מצרפת ישנם הרבה חורי מידע שצריך להשלים, ולא מעט נושאים שעולים במהלך שלושת פרקי הסדרה לא מקבלים טיפול ראוי בגלל מחסור בזמן מסך. זה לא שהגזענות מקבלת טיפול מעמיק, אגב, אנחנו פשוט מכירים את הסוגיה הזאת כל כך טוב שאנחנו יודעים להשלים את כל הסאבטקסט שלא נאמר, וכשמדובר בהיבטים אחרים של הבעיות של העלייה הצרפתית, חסרה לנו לא מעט אינפורמציה.
אז מה מתפספס? בעיקר ההזדמנות לדבר על הפער המשונה בין כמה שהישראלים פטריוטים ומוכנים להגן על המדינה שלהם בכל מחיר, כולל דם, לבין חוסר החיבה שלהם לעולים חדשים. הרי אם זו מדינה היהודים, אם מנפנפים באיום של שואה שנייה כל הזמן, העלייה אמורה להיות מבורכת בעינינו ויהודים מהעולם אמורים להתקבל בחיבוק חם. אם ההגדרה היהודית חשובה יותר מכל דבר אחר, העולים החדשים הם כמונו, לא שונים מאיתנו.
כפי שכחלילי כבר הראה ב"אכלו לי שתו לי: הדור הבא", השמאל האשכנזי מכחיש בכל תוקף את הגזענות שלו כלפי מזרחים, כי קשה לאנשים להודות בפני עצמם שהם מכילים סתירות פנימיות. זהו הרי הבסיס לכל סכסוך אנושי. אבל מה לגבי האופן בו שאר האוכלוסיה הישראלית מתייחסת לעלייה הצרפתית? הסוגיה הזאת עולה בסדרה, אבל לא נחקרת מספיק לעומק. שנאת הזרים והפחד מזרים הם הרי ערכים מרכזיים בחברה הישראלית, ומעניין לבחון כיצד היא עדיין מתקיימת גם כשמדובר בעלייה יהודית שאמורה לחזק אותנו, ולא רק נגד ערבים או גידולים סרטניים בגוון עור שלא בא לנו טוב בעין.
הראשון, בו שני אחים עולים מצרפת - אחד דתי והשני חילוני ופעיל חברתי, מתווכחים על מידת המוסריות של צה"ל והאם ישראל צריכה להוות מקלט עבור אוכלוסיות חלשות ונרדפות שאינן יהודיות. כל ישראלי יגיד לכם ישר מי מייצג איזה צד, שהרי אנחנו רגילות ורגילים להגדרות הבינאריות - חילוני-שמאלני-לוחם זכויות אדם ודתי-ימני-זו הארץ שלי. לא במקרה הזה. דווקא האח הדתי מתעקש שגם האריתראים צריכים להיקלט כאן ושהיחס של המדינה ושל הצבא לערבים הוא בעייתי בלשון המעטה, בעוד האח החילוני ממש נסער מהרמיזה שצה"ל אינו הצבא המוסרי ביותר בעולם.
הרגע הזה חושף את הנטייה של הישראלים לדו קוטביות עיוורת וחוסר יכולת לחשוב באופן עצמאי. רק כאן להיות דתי משמעו לשנוא את כל מי שאינו יהודי וכל מי שאינו דתי. תחשבו על זה רגע: יושב לו דתי, עם כיפה וציציות בחדר מלא בספרי קודש ואומר שלא, צה"ל אינו מוסרי, האריתראים צריכים להישאר פה ואפילו - שעדיף למות מאשר להיות לא מוסרי כלפי האנשים האלה. אם זו החשיבה היצירתית שהעולים הדתיים מצרפת מביאים לכאן, אולי הם גם תומכים בפתיחת חנויות ותחבורה ציבורית בשבת, השם ישמור.
המרואיינים הצרפתים, אגב, חוזרים על הבעיה הזאת לכל אורך הסדרה - אנחנו, הישראלים, אוהבים תבניות והגדרות ומתעקשים לצמצם אותם לתוכן. זה נכון, וזו בעיה של ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, גברים ונשים כאחד. כשמאירים עלינו זרקור מכיוון קצת שונה, דווקא של אנשים שאוהבים את ישראל והישראלים ומעוניינים להשתלב כאן, אנחנו נראים רע במיוחד. אבל כאן צצה עוד בעיה של הישראלים - חוסר יכולת להתמודד עם ביקורת והתעקשות בלתי נלאית שלא להודות בטעויות או לשנות את הדעות שלנו.
הזהות היהודית של מדינת ישראל היא מה שמושך אליה את העולים הצרפתים האלה, אבל ההתנהגות שלנו בפועל דוחה אותם. התרגלנו כל כך להילחם בינינו לבין עצמנו ששכחנו שבמקומות אחרים ישנם גוונים שונים של זהויות, למשל - דתיים שמאמינים בזכויות אדם ובמוסר בינאישי אפילו יותר מאשר באלוהים. דווקא הצבעים הנוספים האלה, אם יקלטו בשחור והלבן הישראלי, יכולים להוות סוג של גישור בין חלקים בחברה הישראלית שאין מקום לדיאלוג ביניהם. כחלילי לא הולך רחוק מספיק עם החשיפה של ההתנהגות הישראלית כלפי עולים (בין השאר כי הוא מראיין כמעט אך ורק צרפתים, ולא צברים שידבררו את מה שהם חושבים עליהם). זהו פספוס טלוויזיוני, אבל האמת היא שברמה החברתית הוא לא מאוד משנה. גם סדרה של עשרה פרקים על האהבה שלנו לשנאה לא תשפיע על הישראלי - הימני או השמאלני, הדתי או החילוני, האשכנזי או המזרחי. הוא הרי לעולם לא טועה.
tvbee בפייסבוק