ליקום הקולנועי של מארוול יש בעיה.
סליחה, מההתחלה: ליקום הקולנועי של מארוול יש הרבה בעיות. יש הרבה דברים שהם יודעים לעשות מצוין, ולא פחות דברים שהם נכשלים בהם בענק פעם אחר פעם. הדוגמה הראשונה שעולה לראש היא גיבורות על: גיבורי על גברים – מלאי אופי, יצירתיות, דמיון וקווי עלילה מסקרנים ומלהיבים – יש בשפע. אבל בתחום הגיבורות יש שני סוגים: חזקות מדי, או כאלה שאין להן כוחות על בכלל.
קחו לדוגמה את זו שהייתה איתנו מההתחלה: נטשה רומנוף, האלמנה השחורה, אישה יחידה בקבוצת גברים חסונים. היא מתנקשת מוכשרת וקשוחה, טובה מכל בן אנוש שינסה לעמוד בדרכה, אבל אין לה שום יכולת על - ולכן היא אוטומטית חלשה משמעותית מחבריה הנוקמים. אחרי נטשה הכרנו עוד שתי נשים עוצמתיות: וונדה מקסימוף, שמההתחלה היה ברור שכוחות עיוות המציאות, הטלקינזיס וקריאת המחשבות שלה הם לא מידתיים בשום צורה; ואז ב-2019 פגשנו את קפטן מארוול - היא קיבלה כוח, מהירות ורפלקסים על אנושיים, לצד יכולת תעופה ואנרגיה קוסמית שיוצאת מהגוף שלה, וכנראה עוד כמה כוחות. למה לכל האנשים המוכשרים של אולפני מארוול ודיסני אין יכולת לייצר גיבורת על אחת "נורמלית" עם כוח מידתי ולא מגוחך בעוצמתו המופרזת?
כדי לנסות ולפתור את הבעיה הזאת, לצד עוד כמה עניינים נוספים, באולפנים החליטו להעביר את הנשים לקדמת הבמה. כך ג'יין פוסטר הפכה להיות תור בסרט החדש, למשל, וקיבלנו גם סדרה על גיבורת על תיכוניסטית. הבאה בתור היא ג'ן וולטרס, שי-האלק; אבל במקום ליצור גיבורת על חדשה עם כוחות שפויים, החליטו שם במארוול לקחת את אחד מגיבורי העל הקיימים, הגברים – ולתת לו גרסה נשית. להעתיק. זה קצת מזכיר את הבחירה החופרת של דיסני לייצר אינספור גרסאות לייב אקשן לסרטים אהובים כדי לעשות על חשבוננו עוד כמה ג'ובות; לייצר האלק אישה או תור אישה זה די אותו דבר, כשחושבים על זה. עזבו רעיונות חדשים, הם בטח חשבו לעצמם, בואו נלך על בטוח. ואין דבר מעצבן יותר מזה שלוקחים אותנו כמובן מאליו. לא ככה?
יפה בירוק
"שי-האלק: עורכת דין בשירות החוק" היא קומדיה משפטית של אולפני מארוול ודיסני שעלתה היום (חמישי) בדיסני+. היא מגוללת לאורך תשעה פרקים את סיפורה של ג'ניפר וולטרס, עורכת דין מצליחה וגם בת דודתו של ברוס באנר, הענק הירוק (מארק רפאלו). יום אחד, כשוולטרס ובאנר נוסעים יחד במכונית, יורדת מהשמיים במהירות חללית חוצנית מסתורית שמפריעה בדרך; וולטרס בולמת בפתאומיות, המכונית מידרדרת ומתהפכת בצד הכביש והשניים נפצעים. דמו של באנר מתערבב בדמה של וולטרס, והופס – עכשיו גם היא ענקית ירוקה, גדולה וכוחנית.
ג'ן וולטרס לא נרשמה להיות האלק, אבל אף אחד לא שואל אותה. עכשיו היא צריכה ללהטט – (תגידו, איך זה שרק נשים תמיד "מלהטטות"? גברים לא "מלהטטים") – בין קריירה, דייטינג, ואלטר אגו בשם שי-האלק. כוחותיה החדשים גם מערבים אותה בלא מעט ענייני-על, והיא מוצאת את עצמה מייצגת את אבומיניישן (טים רות'), הנבל שניסה להרוג את בן דודה ב"הענק הירוק". אופס.
בסך הכל, זו סדרה לא רעה. למרות ש"שי-האלק" מוגדרת כקומדיה, היא לא באמת מצחיקה יותר מדי, אבל היא כן מעלה גיחוך מפעם לפעם, ולכן גם מאוד מארוולית - בניגוד לאחרות שלקחו את עצמן ברצינות יתרה ("מיס מארוול", כולנו מסתכלים עלייך). לאורך ארבעת פרקיה הראשונים (שנשלחו לביקורת) היא מציגה המון דברים שראינו בעבר, אבל באקסטרים; הכוונה היא גם ליטרלי, להמון דמויות שראינו בעבר (וונג מ"דוקטור סטריינג'", אבומיניישן, ברוס באנר וגם דרדוויל שהובטח כי עתיד להגיע בהמשך הסדרה), אבל גם למאפיינים שמאוד מזוהים עם המותג, כמו סצנות אפטר קרדיטס. כ-ל פרק מקבל אפטר קרדיט. כל פרק. לכן היא מרגישה קצת מתאמצת מדי, ועסוקה מאוד בריצוי.
אבל אל תראו אותה רק ככה, יש בה גם לא מעט דברים טובים: טטיאנה מסלני ("אורפן בלאק") היא ליהוק נהדר לתפקידה של ג'ן, שעוברת במיומנות בין סצנות דרמטיות לקומדיות ועושה זאת בחינניות אין קץ. הסֵטינג המשפטי כיפי גם הוא, והשימוש בשבירת הקיר הרביעי מגיע במינון מדויק – לא מעט מדי, לא הרבה מדי – על אף שהוא גם מוזר נורא (ג'ן מודעת לכך שזו סדרה, ומתייחסת לכך לא אחת, ואני מקווה שסיום העונה יסביר איך זה אפשרי ומה בדיוק קורה שם). הפמיניזם המוצהר לרגעים טרחני מדי, אך ברוב הזמן הוא כיפי – בדגש על סצנות הדייטים של ג'ן, שהן אולי החלק הטוב ביותר בסדרה. ובכלל, כיף נורא לראות את חיי היומיום של גיבורת על, ובהיבט הזה יוצרות "שי-האלק" עשו עבודה נהדרת.
תראו, שאלת השאלות בנוגע לסדרות דיסני+ ומארוול היא – "האם זו סדרת חובה", "האם חייבים לצפות בה כחלק מהיקום הקולנועי". זו, לצערי, שאלה שעוד מוקדם לענות עליה בהקשרי "שי-האלק" – אך בשלב זה היא בהחלט מסתמנת בתור תוכנית ששווה להשקיע בה את הזמן, או לפחות לצפות בה תוך כדי קיפול כביסה. כי "שי-האלק: עורכת דין בשירות החוק" היא לא טלוויזיה עילית, אבל היא בהחלט חמודה ולא מזיקה. ועם כל הצער שבדבר, כנראה שכדי להמשיך להינות מהתכנים של מארוול בעת הקרובה צריך להגיע עם ציפיות נמוכות, ומקסימום להיות מופתעים לטובה.