דמיינו לעצמכם את התרחיש הבא: סדרה חדשה עולה לאוויר. בתפקיד הראשי - אישה שמנה. קו העלילה - לא רק שלא מתמקד במשקל שלה, אלא לא מתייחס אליו בכלל. יש מי שיקראו לזה אוטופיה, יש מי שיכתבו בתגובות שאנחנו מעודדים השמנה. כך או כך - אנחנו עדיין לא שם.
"דיאטלנד", המבוססת על רב המכר של סארי ווקר מ-2015, עלתה בשבוע שעבר בפרק ראשון וכפול ברשת AMC האמריקאית (אמאזון פריים כבר רכשו את זכויות השידור, אז אל תצפו לראות אותה אצל אחת מספקיות התוכן המקומיות). הסדרה מגוללת את סיפורה של אלישה קטל, שנקראת על ידי כל הסובבים אותה פלאם (Plum - שזיף), מכיוון שהיא תפוחה ועגלגלה. בתרגום לעברית של הספר היא הפכה ל"תות", כנראה מכיוון שזהו שם חיבה שנשמע טוב יותר מאשר "שזיף", אבל אפשר להסכים שמדובר בפרי בעל מבנה גוף שונה בתכלית. אם כך, בינתיים נקרא לה פלאם.
פלאם היא שמנה. כמו הרבה נשים שמנות, זה כמעט כל מה שמעסיק אותה. היא ניסתה כל דיאטת קסם אפשרית ועכשיו חוסכת עבור ניתוח קיצור קיבה, שעבורו היא אמורה להשיל עוד ממשקלה - ללא הצלחה. הרופא אומר לה שכדי להוריד את הקילוגרמים העודפים לקראת ניתוח מסכן החיים הנ"ל, מומלץ שתחתוך מהתפריט היומי עוד 500 קלוריות, מה שמותיר אותה עם פחות מ-700 קלוריות ליום. או במילים אחרות - שמנה בתת תזונה. פלאם עובדת מהבית עבור מגזין לנערות, ועונה למכתבי קוראות בשמה של העורכת הראשית קיטי (ג׳וליאנה מרגוליס, בתפקיד קריקטורי שמבזבז את כישורי המשחק שלה ומזכיר את מישל וויליאמס ב"מרגישה פצצה").
המכתבים עוסקים בדיוק בסוגיות שהייתן מצפות - דימוי גוף, פגיעה עצמית, אונס, אונס ואונס. כשגברים מתחילים איתה, פלאם מנפנפת אותם כפטישיסטים - גברים שרוצים לשכב איתה, אבל יתחתנו עם אישה רזה. אז לבינתיים, היא מתנזרת. עד מתי? עד אחרי הניתוח, כמובן. כשתהיה רזה, תוכל פלאם לממש את כל חלומותיה, ללבוש צבע שאינו שחור, לצאת עם גברים ולקרוא לעצמה אלישה. אולי המגזין אפילו ישלח אותה לסקר משהו. בינתיים היא מסתפקת במשימה הראשונה שנתנה לה העורכת לכתוב תחת שמה - ביקורת על תצוגת אופנה של קולקציית פלאס סייז. היא תצפה בפייסבוק לייב ותכתוב מהבית, ואילו אחת הכותבות האחרות (והרזות) תופיע במקום כדי להראות את תמיכת המגזין.
עד כה, נשמע שמדובר בסדרה עמוסת קלישאות, אבל האמת היא שזו תמונה די משקפת של תעשיות האופנה, היופי והתעשייה שמסקרת אותן: עולם בו המילה ״רזה״ היא המחמאה הנשגבת ביותר שניתן לקבל. יחד עם זאת, ניתן לראות שהשיח התקדם מעט מאז צאתו של הספר ב-2015.המילה "מהממת" נעשתה טרנדית, והיא מכוונת לרזות ושמנות כאחת. עוד קצת מאמץ ונשתחרר מהצורך לקבל מחמאות על המראה החיצוני שלנו. סתם, על מי אנחנו עובדות.
חייה של פלאם עומדים להשתנות. סטוקרית חמודה שעוקבת אחריה חושפת אותה לנשים שעתידות לעזור לה עם המייקאובר אליו היא משתוקקת: האחת בת של כוהנת דיאטות שרוצה לעזור לה לרזות והשניה מנהלת חדר היופי של מעצמת תקשורת - אותה מעצמה שמוציאה לאור את המגזין עבורו היא כותבת. ברקע, קבוצה בשם "ג׳ניפר" מוציאה להורג אנסים וחוטפת מטרידנים, וברור שהקשר בינן לבין הנשים שמעוניינות להעצים את פלאם עומד להתבהר.
"דיאטלנד" היא סאטירה שחורה ומוצלחת על האובססיה של החברה המערבית ליופי הנשי, והיא גם מקום מפלט מצוין לנשים שרוצות לנוח מקרבות הרשתות החברתיות ולצפות באלימות מדומיינת כלפי גברים. ככזו, היא בוודאי גם תקבל הרבה ביקורת שלילית שתפגע בדרך לשוויון מגדרי. מכיוון הפמיניזם, קצת מטריד לראות ש-AMC מזמינה את הצופים לספר על חוויות השמנופוביה והתקיפות המיניות שלהן עם התגית החדשה ustoo#, שהרי metoo# כבר קיימת, וזהו ניסיון ציני-עד-מגוחך לקדם את הסדרה. בנוסף, הסדרה מציבה את הנשים החכמות והאקטיביסטיות כתמונת מראה של הטיפשות שנכנעות לתעשיית היופי, כשהאמת, כמובן, הרבה יותר מורכבת. לא חסרות אקטיביסטיות פמיניסטיות שנפלו גם הן קורבן לתעשיית הדיאטות והקוסמטיקה, ובנוסף ישנן גם אלה שכבר למדו איך לנצל אותה לטובתן - איפור, למשל, הפך דווקא לדרך נוספת עבור נשים להביע את עצמן, למרוד נגד הנורמות ולהיראות איך שהן רוצות. לא מזיק גם שליפסטיק מגיע ללא מידות.
מהכיוון השני - פנטזיית הנקמה האלימה בוודאי תעורר דאגה בקרב מי שכבר מגנים את התנועה הפמיניסטית העכשווית. אלה שמאמינים שמדובר בעיוות של המציאות, התקרבנות מוגזמת וטרור כנגד גברים, בוודאי יאמרו שהסדרה רק נותנת עוד רעיונות לאותן משוגעות שם בחוץ. לא בטוח שהם טועים לחלוטין - אם שנים של שטיפת מוח על ידי תעשיית הפורנו והתרבות הפופולרית המיינסטרימית הפכה כל כך הרבה גברים לאלימים כלפי נשים, ישנו סיכוי ששטיפת מוח הפוכה תהפוך נשים לאלימות כלפי גברים, אבל לשם הפרופורציה - מדובר בתהליכים שקורים על פני אלפי שנים, וסביר שלא באמת יתרחשו. רצח הוא עדיין פשע שאין עליו עוררין בחברה המערבית, ולא סביר שבזמן שרשויות החוק מתחילות לטפל ביתר רצינות בפשעים מיניים, הן לפתע יזניחו את עניין הרצח. במילים אחרות, אין סכנה שנשים נקמניות יתחילו להסתובב ברחובות ולרצוח גברים. על פי כל סטטיסטיקה אפשרית, עדיין יש יותר סיכוי שגבר אחר ירצח אותן.