בימינו, יוצרי ריאליטי שידוכים עושים הכל כדי להמציא את הגלגל, כדי לספק לקהל הצופים תוכניות מרעננות ששוברות את החוקים: הם מפתחים פורמטים חדשים - מתוחכמים (כמו "FBOY איילנד"), מאולצים (כמו "חיזור תקופתי") או סתם ביזאריים (כמו "חיות דייטים") - והם אפילו מחזירים למסך טאלנטים אהובים (כמו ב"הזיווג המושלם", הריאליטי החדש של נטפליקס שהוא מעין עונת אולסטארס עם כוכבי כל הלהיטים של ענקית הסטרימינג). אבל הם מפספסים את הנקודה. כל מי שתוכניות רווקים הם הלחם והחמאה שלו יודע בדיוק מה השינוי שהז'אנר צריך לעבור, והשינוי הזה טמון דווקא בליהוק; תוכניות הרווקים משתכללות משנה לשנה במישור הקונספטואלי, אבל הן עדיין מלאות באנשים צעירים, יפים, רזים וסטרייטים – וזה כבר נהיה די משעמם.
כאן נכנסת לתמונה "אחוזת המילפיות" - שבמרכזה, ובכן, מילפיות - ולפני שנדבר על התוכנית עצמה, צריך להקדיש רגע להעריך אותה על עצם העובדה שהיא מציבה בפרונט טיפוסים שונים מאלה שאנחנו רגילים לראות בריאליטי טראשי בסגנון. אבל מעבר לשירות שהיא עושה לנשים מבוגרות בגזרת הייצוג על המסך, אין הרבה דברים טובים להגיד על "אחוזת המילפיות".
"אחוזת המילפיות", שמגיעה מרשת TLC ונחתה לאחרונה בישראל, מתמקדת בשמונה נשים בגילי 40 עד 60 שמחפשות אהבה (או בשפה פחות מכובסת: סקס) עם גברים צעירים. הן מתמקמות בווילה רחבת ידיים, מחכות לחתיכים שיטלטלו את עולמן, וכאן מגיע הטוויסט המתבקש והאדיפלי: שמונת הגברים שמגיעים לווילה, כולם בשנות העשרים לחייהם, הם גם הבנים של כל אחת מהן. הלם (בשבילנו, בשביל המשתתפים אולי קצת פחות, קשה לי להאמין שהאנשים האלה *באמת* לא ידעו למה הם נרשמים). ואז התוכנית מתחילה, אם כי קשה לקרוא למה שקורה ב"אחוזת המילפיות" תוכנית.
כמו לא מעט תוכניות ריאליטי רווקים מהשנים האחרונות (דוגמת "אחים לשידוכים" של נטפליקס), ב"אחוזת המילפיות" שוררת אווירת שכונה. אין מטרה סופית חד משמעית לשהייה של המשתתפים בווילה, אין תמריץ שיניע אותם לחפש אהבה (או לחבל בסיכויים של אחרים), או במילים אחרות: אין פורמט. וגם, לא ברור אם המטרה הנעלה כאן, עבור המתמודדים, היא מציאת חיבור זוגי - או דווקא חיזוק של יחסי משפחה.
מה גם של"אחוזת המילפיות" אין מנחה – בחירה תמוהה מאוד שבאמת הייתי שמחה לשמוע מה עומד מאחוריה. את המשימות שלהם, שבהן נדון בהמשך, מקבלים משתתפי "אחוזת המילפיות" בהודעות אסמס שהם בעצמם מקריאים; לא קיימת כאן דמות סמכות שמרכזת את המשתתפים, שמנחה אותם ומכוונת אותם, שמאגדת את האירועים לכדי נרטיב. למען השם, אפילו אין קריינות (וכולנו יודעים כמה קריינות, כמו זו של דזירה ברץ' ב"חם, לוהט, רותח!", מקפיצה תוכניות כאלה). בסופו של דבר, "אחוזת המילפיות" נראית פחות כמו תוכנית ריאליטי מופקת וערוכה, ויותר כמו סרט ביתי ודל תקציב שמתעד חופשה סליזית.
ואי אפשר לדבר על "אחוזת המילפיות" בלי לדבר על הסליז. זה לא רק ש-16 המתמודדים בתוכנית הם אימהות ובנים, אלא שאותם אימהות ובנים גם נאלצים לחלוק סוויטה, מה שמייצר מן הסתם תקריות מביכות (שבאמת אין בהן צורך, התוכנית מספיק קרינג'ית גם בלי זה). וזה עוד מילא. באחת המשימות הראשונות של "אחוזת המילפיות", נדרשות הנשים – כשהן עוטות כיסויי עיניים – למשש את פלג גופם העליון (העירום) של הגברים כולם, במטרה לזהות מי מהם הוא הבן שלהן. זה זהב טלוויזיוני, ובו זמנית זה פשוט כל כך נורא.
"אחוזת המילפיות" ניזונה מהמתח האדיפלי ומתענגת על דינמיקות מעוותות – כמו שיחה במהלכה אישה אחת אומרת לאחרת "דיברתי עם הבן שלך, הוא אמר שיש לו ז*ן גדול", או כמו החיבור הרומנטי של הגבר הצעיר ביותר בווילה, בן ה-20, ושל האישה המבוגרת ביותר בווילה, בת ה-59 (סליחה, אבל במקרים כאלה, גיל זה לא רק מספר). קריינות שנונה הייתה מאפשרת לתוכנית לתפוס מרחק מהמושאים שלה - לא למתוח עליהם ביקורת, אם כי להשתעשע על חשבונם - אבל בהיעדר קריינות נראה ש"אחוזת המילפיות" מנרמלת לחלוטין את המתרחש בה, והיא לא מספקת את הקומנטרי הנדרש על התרחישים שהיא מציגה.
חשוב לציין ש"אחוזת המילפיות" לא משעממת. בפרקים הראשונים שלה אמנם אין ניצנים של חיבור רומנטי אמיתי (אלא בעיקר התרפקות של הצעירים על כפות הרגליים של המבוגרות), אבל יש עניין. למזלה של "אחוזת המילפיות", יש לה את קלי בת ה-50, אישה שהיא תופעה, שמחזיקה את התוכנית על כתפיה השזופות: קלי מספקת דרמה אחרי דרמה ועושה את זה בביטחון עצמי מרגיז-אך-חינני ובאגביות מעוררת השתאות. ובכלל, הטיפוסים שלוהקו ל"אחוזת המילפיות" – בין אם הם מהבולטים בתוכנית או מאלה שפחות – ראויים שתתנו להם צ'אנס להפתיע ולזעזע אתכם. "אחוזת המילפיות" רחוקה מלהיות תוכנית ריאליטי מבריקה, וניכר שמעבר לרעיון ההזוי שעליו היא מתבססת, אין לה הרבה מה להציע לנו כצופים - אבל היא שווה צפייה ולו רק בגלל הרעיון ההזוי הזה. מדובר, בגדול, בתוכנית הכי מטרידה שמשודרת כרגע, ועדיין לא הצלחתי להחליט אם זה דבר טוב או רע.