"הסרט הגרוע ביותר בנטפליקס". תודו שהטייטל הזה מעורר סקרנות. טוב, לא מדובר בתואר רשמי שניתן ל"סוף התיכון" (או Dude, בשפת המקור), אבל כך הכתירו אותו בטוויטר. לא פחות ולא יותר - הסרט הגרוע ביותר בנטפליקס. אחרי שקראנו את זה, היינו חייבים לצפות בהפקת המקור, מתוך תקווה שמדובר בטראש מהנה כמו ״נערות שעשועים״ או ״החדר״. אז כמה גרוע יכול להיות הסרט שהוכתר כגרוע ביותר בנטפליקס? צפינו בו, אתם יודעים, כדי שאתם לא תצטרכו.

"סוף התיכון" מלווה ארבע חברות טובות בשבועות האחרונים של כיתה י"ב, והאמת שזהו התקציר העיקרי. שום דבר מרגש במיוחד לא קורה בו. אה, בדקות הראשונות אח של אחת מהן, שהוא גם הקראש של אחרת (לוסי הייל מ"שקרניות קטנות" בתפקיד הראשי) נהרג בתאונת דרכים. לא באמת מדובר בספוילר, כי סמכו עלינו, אין שום סיכוי שהמוות הזה יזיז לכם במידה ותחליטו לצפות בסרט. עוד ספוילר - אל תצפו בסרט.

אז מה הופך את ״סוף התיכון״ לכל כך גרוע? בעיקר העובדה שהוא סרט על כלום, ולא במובן הכיפי של "סיינפלד". די ברור מה יוצרת הסרט אוליביה מילץ׳ (שהיא גם אחת התסריטאיות של "אושן 8", הגרסה בכיכובן של סנדרה בולוק, קייט בלאנשט וריהאנה לסרטי השוד בסדרת "אושן". זה הזמן לדאוג) ניסתה לעשות כאן. "סוף התיכון" עמוס בסצנות בהן הנערות מדברות על סקס, עושות סקס ובעיקר מעשנות המון וויד. ה-מון. כל אלה מרמזים שמילץ׳ שואבת השראה ממסורת ארוכה של סרטי "נערים ונערות מתנהגים רע", כמו "ילדים" של הרמוני קורין. אבל מילץ׳, בניסיון דווקא חיובי להציג את הדמויות שלה כיותר מקלישאה של ילדות רעות, יוצרת בלגן מוחלט.

הנערות שלה הן מציאותיות - הן לא רק בעניין של סקס וסמים. אחת מהן היא יושבת ראש מועצת התלמידים, שתיים מהן משחקות בנבחרת הכדורגל של התיכון ואחרת ממש, אבל ממש בעניין של פילוסופיה. הן מתכננות את נשף הסיום, אוספות מידע על הלוואות לקראת הקולג׳ וגם מתנהגות ממש מדהים למשפחה שלהן. כי זה יוצר מסר מעולה - נערות על המסך לא חייבות להיות רורי גילמור או הגירלז מ"ספרינג ברייקרס" - הן יכולות להיות גם וגם.



הבעיה היא שהמסר המהמם של מילץ׳ - שסקס וסמים לא מובילים לאבדון ויכולים להיות חלק מסגנון חיים שהוא בריא ופרודוקטיבי - מגיע על חשבון דברים אחרים. עלילה, תחכום ומורכבות, למשל. פה ושם יש רגעים מוצלחים שהם ביקורת חשובה על ייצוגים על המסך. למשל, כשהשחורה והאסייאתית ברביעיית החברות אומרות "איפה החברות הלבנות הייצוגיות שלנו?" כבדיחה מלאת מודעות עצמית על המגוון האתני שמצופה מיוצרים בימינו להציג. רגע אחר הוא סצנה בה אחת הדמויות מקבלת מין אוראלי מנער והאורגזמה שלה מגיעה בליווי הכיתוב "11 דקות לאחר מכן", כדי שהנערות שצופות בסרט לא יקבלו חלילה את הרושם שהן אמורות להגיע לאורגזמה תוך עשרים שניות, וחשוב מכך - שהנערים שצופים לא יחשבו שזה הזמן שלוקח לאישה להגיע לאורגזמה.

אז כן, יש ב"סוף התיכון" ייצוג ממש מוצלח של נערות, והוא סרט שתופס באופן מדויק את מאבקי פוליטיקת הזהויות הנוכחי. הוא עובד קשה מאוד כדי לנרמל צריכת סמים קלים, דיבור נשי על סקס ושוויון מגדרי בגיל צעיר. יש אפילו סצנת "אונס אפור" שלא ממש מדוברת או נפתרת כמו שצריך, כי ככה זה קורה במציאות. אפשר לציין לטובה גם את המשחק של ארבע השחקניות הראשיות, שהופכות את כל העניין לנסבל יותר, אבל כשמפשיטים את "סוף התיכון" מהשחקניות הלא רעות והמסרים החיוביים - נשארים עם סרט משעמם, חסר ברק ואפילו לא ראוי ל-hate watch, הדבר היחיד שנותן לגיטימציה לסרטים גרועים להתקיים.

"סוף התיכון" זמין לצפייה בנטפליקס