צפייה בסרט ללא שום הכנה מוקדמת היא תמיד אתגר מומלץ - אבל כשעל המסך מופיעה שקופית של קרן קולנוע שומרון, כמעט בלתי אפשרי לגשת אליו בלי איזושהי דעה קדומה. ובכל זאת, למרות מחאות הקולנוענים נגד הקרן והסערות סביבה, נכון לעכשיו מדובר במחלוקת שמרגישה קצת זניחה. כך גם השקופית על "קטעים של שירת נשים על פי הפוסקים המתירים" שמופיעה בתחילת "ידיים מלאות", סרט הדוקו של אפרת ליבי. יהיה זמן להתווכח על זה, והוא לא כרגע.
סרטה של ליבי, שזמין לצפייה ב-HOT8, עוקב אחר שלוש מתנחלות דתיות - היא אחת מהן - שלא מצליחות להמשיך להיכנס להיריון. או כפי שהן מגדירות את זה, "מאותגרות פוריות". אלירז כבר עברה 16 הריונות, מתוכם 13 הפלות. חיה נאבקת להביא עוד ילדים, אבל מתבקשת להפסיק בגלל בעיה בלב שאיתה היא מתמודדת. ליבי מלווה אותן במאבק המפרך נגד הסטטיסטיקה, בלי שהמשתתפות או הצופים יודעים איך הוא ייגמר, ומביאה מפיהן דגש חשוב: הן רוצות ילדים לא רק כי זה ערך עליון בסביבה שבה הן חיות, אלא כי הן באמת-באמת רוצות את זה.
לצד החיבור הרגשי לגיבורות, "ידיים מלאות" מביא כמה תמונות יוצאות דופן - ביניהן עובר מוקפא ששמור בתוך מיכל אטום, בספסל האחורי של הרכב, על בוסטר. סוגיית הפריון תופסת עוד ועוד מקום במיינסטרים בשנים האחרונות, כשהשיא הוא כמובן ההצלחה המסחרית של "גוף שלישי", ומרגש לראות איך ליבי עוזרת לשבור את קשר השתיקה בקהילה שבה עדיין מדובר בנושא רגיש. ואותה קרן שומרון? הביקורת עליה קשה ואולי גם מוצדקת, אבל אין טוב ממראה עיניים. אם כל התוצרים שלה ייראו כמו "ידיים מלאות", תוך ניצול לא מתריס של המשאבים, זה יהיה צעד מבורך בדרך הנכונה. והוא קורה בזכות שלוש גיבורות הסרט, שמבצעות כאן חשיפה אינטימית ולא מובנת מאליה. על דברים כאלה בדיוק נאמר "קידוש השם ענק".