"נשים נשים שק של נחשים", נדמה שהאמירה המיזוגנית הזאת היוותה את נקודת המוצא ממנה התחילו יוצרי הכלה מאיסטנבול לכתוב את יצירת המופת הקטנה שלהם. סדרה יומית שמשלבת בין סיפור אהבה קלאסי למיזוגניה קלאסית עוד יותר. אבל לפני שאתם יורדים לטוקבקים ומסבירים לי למה אני אני לא מבין שום דבר מהחיים שלי, אציין שלא במקרה הפכה הכלה מאיסטנבול לסדרה הכי מצליחה בטורקיה - מדובר בטלנובלה הכי מהנה שנראתה כאן כבר זמן עם דרמה בשפע, תככים ומזימות כמו פעם והרבה מאוד מתח מיני.
במרכז הסדרה סיפור אהבתם של פארוק בוראן (אוזג'אן דניז), איש עסקים ובעל חברת אוטובוסים, עשיר מהבית ורווק נצחי, וסורייה בלי שם משפחה (אסלי אנבר) - זמרת ברים יפה וענייה שאיבדה את משפחתה בגיל צעיר ומסתמכת על כישרונה הגדול כדי לסגור את החודש. הגורל מתעקש להפגיש בין פארוק וסורייה שוב ושוב עד שהם כבר יבינו את הקטע ויתאהבו זו בזה. כמו כל סיפור אהבה מוצלח, גם כאן הסיפור לא יושלם בלי צד שלישי דומיננטי, הפעם בדמותה של אסמה בוראן (איפק בילגין) - אמו המרשעת של פארוק שמתגוררת באחוזה המשפחתית בעיר בורסה. מכירים עוד אישה מפורסמת בשם אסמה? נכון, אסמה אסד, אשתו של בשאר אסד האכזר. בואו נגיד שההשוואה בין אסמה בוראן ואסד תעלה לכם בראש עוד פעם או פעמיים במהלך הסדרה כשתיווכחו שהאחרונה היא מגה ביץ' שמסוגלת לבצע רצח עם בקלילות. הבדלי המעמדות בין בנה העשיר והחתיך (חתיך של שנות התשעים) לאישה הפשוטה מהעיר הגדולה לא מוצאים חן בעיניה, בלשון המעטה, והיא תעשה הכל כולל הכל כדי למצוא לבנה אהובה אחרת שתמנע ממנו להתחתן מסורייה.
התמה המרכזית בהכלה, כמו בהרבה טלנובלות לפניה, היא עשירים נגד עניים. בני משפחת בוראן, אסמה ובניה פיקרט, אוסמאן ומוראן, הם (ברובם) עשירים מנותקים ששופטים את האדם שמולם על סמך סממנים חיצוניים כמו מקום מגורים ומותגי יוקרה, בעוד סורייה והסובבים אותה, כאלה שיודעים דבר או שניים על העולם הזה, לא מתייחסים לסמלי סטטוס והיו רוצים בסך הכל עו"ש קצת יותר מאוזן כדי שלא יתביישו לענות למנהל הבנק.
האם המרשעת ופערי השכר לא מצליחים להפריד בין האוהבים הצעירים, ופארוק וסורייה מתחתנים בסופו של דבר למגינת לבה של האם. אסמה כבר מצאה כלה אלטרנטיבית לפארוק - קוראים לה איפק והיא קרה וניחשתם נכון - גם מרושעת בטירוף. איפק, שמתאימה בהליכותיה למסורת שאסמה מכירה מהבית, יוצרת ידידות אמיצה איתה והן מחליטות להפריד בין פארוק וסורייה בכל מחיר.
חוץ מזה שסורייה היא בחורה מהממת, היא גם נחמדה וחברותית, מה שהופך אותה לאהובה על בני משפחת בוראן שהם לא אסמה. אחיו של פארוק, אוסמאן (המאופיין בשפם ומשקפיים), אפילו מתאהב בה וחושק בה לעצמו. הידידות בין סורייה ואוסמאן מטריפה את אסמה עוד יותר והיא ממשיכה לרקום מזימות שנועדו לחסל את הקשר או סורייה, מה שיבוא קודם. לתמונה מצטרפת גם אמה של איפק - קיימט, חברה של אסמה מהבית ודמות מצחיקה באופן כללי. היא מודעת לזה שהיא משתפת פעולה עם השטן אבל וואלה? אין לה כוח להפסיק.
כמו באימא, גם כאן יש שילוב בין סדרת מתח למלודרמה סוחטת דמעות. הטלנובלות הטורקיות מאופיינות בצילומי חוץ רבים יחסית והן יראו מושקעות במיוחד למי שהתרגל לתפאורות הקרטון הדרום-אמריקאיות מהניינטיז. בשונה מאימא, בה קיבלנו תצוגת משחק עוצרת נשימה של מלק הקטנה, המשחק כאן קצת יותר מינימליסטי כך שלמרות שאין תצוגות משחק מביכות אין גם רגעים עוצרי נשימה. אולי זאת החיבה שלנו לדמות הנבלה, אבל מי שכבשו את ליבנו בענק הן איפק בילגין שמגלמת את אסמה, בניואנסים קטנים של רשעות וטירוף שמזכירים את החותנות מהסיוטים שלכם, ודילארה אקסויק שמגלמת את איפק, הכלה המיועדת, שמביאה את כל הטירוף שהייתם מצפים לראות על המסך בסדרות מהז'אנר. המשחק שלה כולל צרחות, בכי, וקריעה חולצות. תענוג.
לזכותה של הכלה מאיסטנבול אפשר לציין שהיא מציגה תמונה מסקרנת מאוד של טורקיה החדשה, בה המסורת והאיסלם פוגשים במערב והחילוניות. הקשר בין העם הישראלי והטורקי כבר לא חם כפי שהיה בעבר, אבל החיבה של הישראלים לסדרות הטורקיות מראה שהפוטנציאל לקאמבק מוחשי בהחלט (גם אם ארדואן יוצא קצת אסמה).