"התאמה מושלמת" היא סדרת מדע בדיוני מהסוג שנוח יותר לעכל. במקום לספר על פלישות חייזרים או על יקומים מקבילים, נקודת המוצא שלה היא שאלת "מה אם" פשוטה - מה אם הייתה דרך מדעית למצוא את האחד שלך? בלי ימינה שמאלה בטינדר, בלי "מה מחפש" בגריינדר או יציאות מתישות לברים בתקווה שמישהו ישאל אותך אם אבא שלך גנן. אתה שולח שיערה בודדה במעטפה לחברת הסטארט-אפ "התאמה מושלמת" ומחכה לרגע שבו תאום הנפש שלך יאותר. בעולם של "התאמה מושלמת", אהבה היא לא רק עניין של רומנטיקה, היא עניין של מדע.
ועקרונית, זה מעניין. הנקודה בה רומנטיקה ומדע בדיוני נפגשים אחראית לכמה מהסרטים המקסימים והמוערכים של השנים האחרונות - "וול-E", "שמש נצחית בראש צלול", "היא". הבעיה היא שלא על זה מספרת הסדרה הבריטית החדשה של נטפליקס. הסדרה מתמקדת ברבקה, הבוסית הגדולה שייסדה את "התאמה מושלמת" והפכה אותה לאימפריה. וכשהסיפור מתמקד בה, מתחוורת האמת: ממכרת ככל שהיא תהיה (והיא לא כזאת ממכרת), "התאמה מושלמת" לא מראה לנו שום דבר שלא ראינו לפני כן.
במקום להתעמק בפרטים של העולם שהסדרה מתרחשת בו, עולם בו בלחיצת כמה כפתורים ניתן למצוא את אהבת חייך האובייקטיבית, הסדרה מתרכזת בעלילת מתח מאוד לא מעניינת על פשע שהתבצע בעברהּ של רבקה. במקום להיות רומנטיקת מדע בדיוני דיסטופית שכמוה לא ראינו הרבה (או מספיק), יוצרי הסדרה מעדיפים להישאר בטריטוריות מוכרות ופשוטות יותר של מתח, פשע ויאללה מכות. אבל הבעיה העיקרית של "התאמה מושלמת" אינה העובדה שהוא לא מביא משהו חדש למסך, אלא העובדה שגם העלילות המוכרות והבנאליות שהוא מציע פשוט משעממות. רוב תשומת הלב מוקדשת לבלשים שמנסים לפענח רצח מן העבר, ואת ההתחמקות של המייסדת הממולחת מהפרשה, וכמו חוסר החדווה של תהליך החיזור וההיכרות בסדרה, כך גם התסריט שלה, שכמו נכתב על טייס אוטומטי ונמסר על ידי השחקנים בהתאם.
מה שבעיקר לא מועיל לקו העלילה המרכזי הזה הוא העובדה שלשחקנית הראשית אין כריזמה או נוכחות באיזושהי צורה. האנה וור, שמגלמת את רבקה, אמורה לסחוב על כתפיה את הסדרה, אבל עושה זאת עם הבעת פנים אחת לאורך כל הדרך. רבקה היא דמות שהצופה אמור להעריץ, עקרונית. היא אישה עוצמתית, מורכבת ופגומה מהסוג ששונדה ריימס ("האנטומיה של גריי", "סקנדל) שוחה בשטרות של דולרים בזכותן. ובכל זאת, ההופעה נטולת הבשר של וור גורמת לרבקה להיראות כמו פרודיה על אותן דמויות "אישה חזקה ועצמאית" שהחלו לצוץ מהרגע שבכירים בהוליווד הבינו שפמיניזם יכול גם לסייע לפופולריות של סדרה. רוב הסדרה מתמקדת בה, והיא פשוט לא מעניינת. וחבל, כי לרבקה - אותה אפשר לתאר בתור כסטיב ג'ובס האישה בתוספת עם סוד אפל - היה המון פוטנציאל.
לה - ולסדרה כולה, כי מצער לדעת מה "התאמה מושלמת" יכלה להיות. קווי העלילה שלא מוקדשים לסיפור הפשע האפלולי והמשמים שבמרכזו די מעניינים: יש בה התמקדות נרחבת בדמויות משנה ובדרך בה שיטת השידוך החדשנית הזאת משפיעה על החיים שלהן. אחת מגלה שהשידוך הגנטי שלה נדרסה בדרך לדייט הראשון שלהן, השנייה (אותה מגלמת השחקנית הבריטית לויס צ'ימימבה, בקלות השחקנית המצטיינת בסדרה) מאתרת את השידוך הגנטי של בן זוגה כדי לוודא שהיא לא תתקרב אליו בחיים. קווי העלילה האלה היו יכולים להיות הלחם והחמאה של סדרה כמו "התאמה מושלמת" והיה מעניין לראות יותר מהם - מהסיפורים על האנשים שתנאים על טבעיים מוציאים מהם את מלוא האנושיות, במירעה ובמיטבה.
אבל הבעיה ב"התאמה מושלמת" היא לא ההתחמקות שלה מדיון בנושאים ערכיים ומדעיים שיכול היה להיות מרתק; לא כל סדרה חייבת להיות עבודת סמינריון. הבעיה היא שנראה ש"התאמה מושלמת" רוצה גם שניקח אותה ברצינות, וכאן זה כבר נהיה מעצבן. אם אתם רוצים להציף שאלות חכמות על החיים עצמם בעידן טכנולוגי ומנוכר - אחלה, הציפו אותן. אם מטרתכם להיות בידור זול והמוני - בכבוד, בדרו אותי ולהקו שחקנית עם אופי, בבקשה. אי אפשר ללכת בלי ולהרגיש עם.
ובכל זאת - הולך לה, ו"התאמה מושלמת" הפכה לאחת הסדרות הנצפות של נטפליקס בישראל בימים האחרונים. למה זה? יכול להיות שמדובר בגעגועים ל"מראה שחורה", סדרה ש"התאמה מושלמת" משדרת וייבים חזקים של חיקוי של כל מה שעבד (וגם לא עבד) בה. יכול גם להיות שהפחד מהטכנולוגיה מדליק אותנו - מי שמחובר לטינדר ולקיופיד כל היום ודאי ירצה לראות סדרה שתראה לו לאן המדרון החלקלק הזה יכול להוביל אותו. אבל זה לא מספיק, וגם כגילטי פלז'ר, לנטפליקס ולדומותיה יש סדרות הרבה יותר מבדרות, והרבה פחות יומרניות מ"התאמה מושלמת". כך שלמרבה האירוניה, במקרה הזה השפע הטכנולוגי הוא גם לגמרי הפיתרון, והפיתרון הוא למצוא סדרה אחרת לראות. יש הרבה דגים בים.