ההצלחה של יוצרי הטלוויזיה הישראליים מעבר לים יוצרת חוויה קצת מוזרה לצופה הישראלי: עוד ועוד סדרות אמריקאיות ובינלאומיות מגיעות למסכינו, ולמרות הנוכחות הישראלית בקרדיטים, קשה לזהות בהן משהו מקומי. "שטח הפקר", שיצרו רון לשם ("שעת נעילה", "אופוריה"), עמית כהן, עודד רסקין (שניהם בוגרי "כפולים"), מריה פלדמן ואיתן מנצורי ("בשבילה גיבורים עפים"), היא דוגמה מובהקת לתופעה. העלילה מתרחשת אמנם קרוב לבית, על רקע מלחמת האזרחים בסוריה, אבל בסדרה עצמה אי אפשר למצוא אפילו אזכור לישראל. ומה שהופך את הקשר הישראלי למבלבל הוא דווקא העשייה הטלוויזיונית, כי למרות הנושא, היוצרים והשחקנים, נראה שהיוצרים הישראלים הגיעו לארצות הברית כדי ליצור את הטלוויזיה הכי אמריקאית שניתן לדמיין. 

יוצרי "שטח הפקר" (שמשודרת בארץ ב-HOT) לקחו נושא מרתק והעניקו לו טיפול משויף ומהוקצע אך מכני לחלוטין. הסדרה מתרחשת בשני מוקדים במלחמת האזרחים בסוריה - בארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש) ו"יחידות ההגנה של הנשים" (YPJ), כוח הלחימה הנשי של תנועת ההתנגדות הכורדית הדמוקרטית בסוריה. אנחנו נחשפים לשני הצדדים מבעד לעיניהם של מתנדבים מערביים, דרך מוסלמים צעירים מאירופה וארה"ב שנסחפו לאיסלם האלים של דאע"ש או דרך סיפוריהם של פעילי זכויות אדם שהצטרפו לסייע לכוחות הכורדיים והדמוקרטים בסוריה. הסדרה מדלגת בין העולמות ביעילות, אבל לא מצליחה להעניק להם טיפול מעמיק, ייחודי או אותנטי. 

סיפור המסגרת מתמקד באנטואן, צעיר צרפתי עשיר שאחותו נרצחה בפיגוע מסתורי בקהיר לפני כמה שנים. הוא מעולם לא האמין שהיא באמת מתה באותו פיצוץ, ובאחד הסרטונים שיוצאים מהמערכה בצפון סוריה, הוא רואה לוחמת YPJ שמזכירה את אחותו. אנטואן מסתנן לסוריה בניסיון לאתר את אחותו האבודה, ונחשף למציאות הקשה (אך גם מעוררת ההשראה) של מלחמת האזרחים המדממת. הסדרה משלבת את ההווה בסוריה עם פלאשבקים למה שקרה במדינות המוצא של הדמויות -אם בסיפור הרקע של אנטואן ואחותו ואם בסיפורם של שלושה חברים בריטיים שמשתלבים בכוחות המדינה האסלאמית. עלילת המסתורין של אנטואן מוציאה אותנו למסע ההרפתקאות בסוריה והיא גם הגזר שמושך קדימה את הצופים בסקרנות. הבעיה היא שבמקביל, העלילה הזו עוטפת את כל הסדרה בהילה צ'יזבטית מצועצעת. כשהמציאות כל כך בלתי נתפסת, למה להתרחק ממנה לטובת עלילת היעלמות גנרית ולא לגמרי אמינה?

במקביל לסיפור של אנטואן, יחידת הנשים והמתנדבים המערביים טובי הלב שהצטרפו אליהן, אנחנו עוקבים גם אחרי מתנדבים מערביים מהצד הרשע של המטבע: צעירים מערביים מוסלמים (או כאלה שהתאסלמו) שהתגייסו לשורות דאע"ש במלחמה נגד הציוויליזציה המערבית. הצד הזה של העלילה לא גולש למופרכות אבל נותר גם הוא די גנרי וכצופים, אנחנו לא מגיעים להבנה אמיתית של המניעים שלהם. אנחנו מקבלים את ההסברים המוכרים - גזענות מערבית, טוהר האסלאם מול אורח החיים המנוון ורווי האלכוהול בשכונות המצוקה במערב - אבל הקפיצה משם לאכזריות הבלתי נתפסת של דאע"ש לא מנומקת. זה גורם לדמויות בציר העלילה הזה להיראות פחות מפוענחות ולא מספיק אמינות.

רק על דאע"ש לבדה אפשר היה לכתוב סדרה מעולה. פלוגות הנשים של YPJ הפכו לאחד הסיפורים החשובים והמעניינים בעולם בשנים האחרונות, ודבר דומה אפשר לומר גם על רוג'בה, האוטונמיה האנרכיסטית-פמיניסטית שהקימו הכורדים בצפון סוריה. "שטח הפקר"  היא דרמת הרפתקאות יעילה וסוחפת למדי, שלא עושה מספיק עם החומרים המדהימים שהיא מתעסקת בהם. יוצרי הסדרה הבינו עד כמה הנושאים האלה מרתקים, אבל במקום לצלול לעומקם, הם ארזו אותם בתוך מותחן הרפתקאות מהנה, מעבירים אותנו בין המוקדים כמו בטיול מאורגן: פה מימיננו אפשר לראות את הלוחמות הכורדיות, תראו כמה הן אמיצות. והנה משמאל אנחנו יכולים לראות את הגברים המזוקנים של דאע"ש, רשעים כאלה לא תפגשו כל יום. נקודת המבט של הסדרה היא מערבית, וזה בסדר גמור, אבל "שטח הפקר" נפלה בבור הכי מסוכן שהפרספקטיבה הזאת מזמנת - הם לקחו מציאות חד פעמית, והפכו אותה לסדרה הוליוודית רגילה לגמרי.