40 תושביה של העיירה הקטנה אנטלופ במדינת אורגון בארה"ב התעוררו בוקר אחד למחזה הזוי ומאיים: המוני תמהונים בבגדים כתומים התיישבו בשטח גדול בקרבת מקום והחלו בבנייה של עיר שלמה המוקדשת לכת הסקס המופרעת שלהם. זאת נקודת ההתחלה של הסדרה התיעודית של נטפליקס, "ארץ פראית מאוד" (Wild Wild Country). ההמשך, כפי שמבטיחים המונטאז'ים הקצביים בפרק הראשון (מתוך שישה פרקים בני שעה כל אחד), כולל פלוגות גרילה חמושות של הכת, טקסים מרובי משתתפים שנראים כמו אובדן עשתונות קבוצתי, אורגיות משולחות רסן, אינספור פשעים וניסיונות הרעלה המוניים.
סקס, פשעים ורציחות (או ניסיונות לרצח) נראים כמו הבסיס המושלם לסדרת פשע אמיתי מרתקת. הבעיה היחידה היא שזה לא באמת המצב. אחרי שישה פרקים עמוסי הבטחות, מתברר שהסיפור כולו הוגזם והוצא מהקשרו: אף אחד לא נרצח או נפגע, הכת לא כזאת שטנית, ולמעשה לא נמצא בסדרה יוצא כת אחד שמדבר על ההתעללות שחווה במהלך חברותו בארגון.
סיפור עלייתה ונפילתה של ראג'נישפוראם, עיר האהבה החופשית שבנו חסידיו של הגורו בהגוואן שרי ראג'ניש (שנודע בהמשך בשם אושו), היה מספק לבדו בסיס לסדרה דוקומנטרית מרתקת. הפרויקט השאפתני והנאיבי ששאף לפרוץ ולשנות מהיסוד את כללי המוסר המיושנים של החברות המערביות והמזרחיות, נתקל בהתנגדות של המרחב השמרני בתוכו התיישב. בהגוואן, המנהיג הרוחני שהתאים את תורתו לצרכים האנושיים שנדחו על ידי שאר הדתות (סקס, קידמה, חומריות וחמדנות), ירד מגדולתו בגלל הכשלים האנושיים הקטנים שלו ושל נאמניו כמו אגו, קנאה וחיבה לתכשיטים נוצצים. אמריקה החופשית לכאורה, שחרטה על דגלה את חופש הדת, לא הצליחה להתמודד עם הדת החופשית וההורמונלית שצמחה בקרבה, וכל מוסדות המדינה התגייסו לחסל את האיום המפתה על הסטטוס קוו הפוריטני.
יוצרי "ארץ פראית מאוד" לא הסתפקו בחומר הגלם המורכב שנפל לידיהם, והחליטו לעטוף אותו באריזת מותחן מאיימת. התנועה השאפתנית והנאורה של בהגוואן הפכה למזימת סתרים נכלולית באמצעות מילת קסם אחת: כת. מבול הסרטים והסדרות התיעודיות שחשפו את הפשעים וההתעללות לכאורה שנעשו במסגרת הכת הסיינטולוגית, כמו גם סיפורים על כתות שוליים נצלניות מסוכנות שפעלו לאורך המאה העשרים (ההתאבדות ההמונית של חברי הכת בג'ונסטאון גם מוזכרת בסדרה), צבעו את המושג באפלוליות שטנית.
בישראל אפשר גם להוסיף לרשימה את הכת של גואל רצון לרשימה, עם "הרמון" המבוססת על מעלליו באופן רופף. לא במקרה, המושג 'כת' הפך לשם נרדף לשעבוד נפשי ופיזי, שלרוב משמש גם כר לניצול מיני מתמשך. השילוב של התווית הנפיצה עם השחרור המיני לו הטיף בהגוואן, יוצר אצל הצופה ציפייה שתיחשף אלימות וניצול מיני בממדים חסרי תקדים, ואם מוסיפים לכך עשרות מאמינים חמושים בנשקים אוטומטיים, התרחיש המפלצתי הופך לגיהנום של ממש בחסות הניו אייג'.
אני לא יודע אם האהבה החופשית של בהגוואן אכן הסתירה פגיעות נפשיות ומיניות (מקורות חיצוניים רומזים שייתכן), אבל הסדרה לא מביאה סיפור אחד של נפגע כת שמספר על ההתעללות שחווה, מכל אותם נשקים לא נורה כדור אחד, ורוב פשעי הקבוצה נגעו להעלמות מס והונאות הגירה, לא בדיוק החומרים העסיסיים שהבטיחו לנו. היוצרים ניסו להתאים את הסיפור המדהים של ראג'נישפוראם לתבנית של "פשע אמיתי", ולרכוב על גל ההצלחה של הז'אנר הפופולרי. והתוצאה, בהתאם, אכן מהוקצעת ומהנה לצפייה, אבל משטיחה את היצירה ומטביעה את המורכבות האנושית והפילוסופית בים של סנסציות ודימויים נפיצים.
לא אספיילר יותר ממה שעשיתי עד כה, אבל אני מרגיש בנוח לגלות שעד סוף הסדרה, רוב המזימות והפשעים המחרידים יסתכמו בבריונות של עורכי דין, תנועה דתית מעט שאפתנית מדי ומנהיג עם אהבה מופרזת לתכשיטים יקרים. ניסיונות הרצח וההרעלה אמנם מהווים הפרה חמורה יותר של החוק והמוסר, אך אף אחד מהם לא הגיע למימוש מלא, ונראו יותר כמו מעשי קונדס של חבורת היפים מנותקים מהמציאות. סיפור התנועה של בהגוואן, שממשיכה עד היום תחת המותג אושו, הוא אכן מטריד, סקסי וטלוויזיוני בטירוף (החומר הארכיוני שאספו היוצרים גדוש ומרתק). אם לא היו משווקים בכל הכוח את השמועות האפלות והטון המאיים, אולי היינו מקבלים יצירה תיעודית מלאת רבדים. במקום זאת קיבלנו צ'יזבט ממכר אבל די מאכזב בסופו של דבר.
דבר אחד מציל את הסדרה מגורלה השטוח וזאת דמותה של יד ימינו של בהגוואן, מה אנאנד שילה, שניהלה את התנועה והייתה האחראית העיקרית לרוב העבירות שהוצגו בסדרה. שילה היא אשה בוטה, שנונה וחסרת מורא. אשה שיכולה להזיז הרים, שתקעה אצבע משולשת בפרצופה של אמריקה ולא הנידה עפעף. היא מספרת על מעשיה ביהירות וחוסר בושה שמבהירים כי מדובר בסוציופתית אמיתית, אבל הגישה הכנה והלא מתנצלת שלה הופכת אותה במהרה לחביבת הצופים.
סדרות מופת כמו "הסופרנוס" ו"שובר שורות" כבר הרגילו אותנו להזדהות עם אנטי גיבורים חסרי אמפתיה וחמלה, וההנאה מהרוע מקבלת חיזוק מהעובדה שמדובר הפעם בדמות נשית. אנחנו רגילים לראות את הדורסנות האלימה מצדם של גברים לבנים, ופתאום כשהיא מופיעה בדמותה של אשה הודית, יש בזה משהו חינני ומעורר חיבה. שילה היא גנגסטרית אמיתית, והיא מלווה את כל הפרקים עם פרשנות לא מתנצלת על האירועים ובגישה כה לא אפולוגטית שהיא מעוררת השראה. כששילה פותחת את הסדרה ואומרת, "האשימו אותי בניסיון לרצח. אני בדרך כלל מצליחה בדברים שאני מנסה", ואז מוסיפה בפנים קפואות, "זאת הייתה בדיחה", אנחנו מבינים שאנחנו הולכים לעבור מסע מרתק ומפתיע להיכרות עם אשה חד פעמית. בניגוד לשאר ההבטחות שהסדרה מפזרת, ההבטחה הזאת מומשה באופן מספק.
Wild Wild Country זמינה לצפייה בנטפליקס ישראל