כשסשה ברון כהן הבריטי החל להתפרסם בארה”ב, הוא איבד מהיכולת שלו לעשות את מה שהוא עשה כעלי ג'י - להעמיד פנים שהוא מישהו אחר ולהטריל אנשים רציניים כדי שיענו לו תשובות רציניות על שאלות מאוד מטופשות. אבל העידן הנוכחי בארה"ב, בעיקר עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות, כמעט ומתחנן לעוד סאטירת הטרלה. לכן, את הפרויקט "מי זו אמריקה?" נאלץ ברון כהן לצלם בחשאיות, על מנת שיוכל ללכוד ברשתו שמות גדולים כמו דיק צ'ייני, שרה פיילין, ברני סנדרס ועוד פוליטיקאים וסלבס אמריקאים שעדיין אסור לחשוף את שמם.
"מי זו אמריקה?", המשודרת ב-yes וב-stingTV, מסמנת את החזרה של ברון כהן למסך אחרי עשור ולא נראית לרגע מיושנת. להיפך - היא רלוונטית מתמיד ומזכירה שברון כהן יודע לעבוד על אנשים יותר טוב מכל אחד אחר. לא הרבה השתנה מאז עלי ג'י, ולא הרבה צריך להשתנות - זו נוסחה שפשוט עובדת. "מי זו אמריקה?" לא רק מצחיקה בטירוף, היא גם עוכרת שלווה לרגעים ומצליחה להגיד המון על התרבות האמריקאית.
החידוש העיקרי ב"מי זו אמריקה?" הוא שברון כהן מגלם כמה דמויות שונות. הפרק הראשון מציג ארבע מהן: בתור ד"ר בילי וויין ראדיק ג'וניור, בלוגר רפובליקני שדוגל בעיתונות אובייקטיבית (כקריצה לחוסר האמונה של טראמפ בערוצי התקשורת המיינסטרימיים), ברון כהן פוגש פנים אל פנים את ברני סנדרס, מתמודד לשעבר לנשיאות ארה"ב, הידוע בדעותיו השמאלניות והסוציאליסטיות. זו דרך קלה ומעודנת לפתוח את הסדרה. מצד אחד, מדובר במרואיין חזק ומוכר מאוד. מצד שני, ברון כהן שייך להוליווד הליברלית, זו שמעריצה את סנדרס, ולכן הוא לא מקשה עליו יותר מדי. הראיון איתו מצחיק מאוד - אבל לא ביקורתי.
הדמות השנייה היא ד"ר ניירה קיין נדגצ׳לו, היפי ליברלי שעף על פוליטיקת זהויות ומגדיר עצמו כ"גבר סיסג׳נדר, לבן והטרוסקסואלי, ועל כך אני מתנצל". הוא חובש כובעי פוּסי, היה בדיכאון אחרי שהילרי לא נבחרה לנשיאות, ומפדל באופניים ברחבי ארה"ב כדי לנסות ולשנות את דעות הרפובליקנים ה"גזעניות והילדותיות". דרך הדמות הזאת, ברון כהן מצליח להטריל את שני הצדדים - הוא צוחק על הרפובליקנים כשהוא מעמת אותם עם הפתיחות המחשבתית הליברלית המוגזמת, אבל גם עוקץ את הצד שהוא שייך אליו. הקהל של הסדרה הזאת יהיה, מן הסתם, קהל ליברלי, כך שסביר שהוא יהנה מקצת הומור עצמי בלתי מזיק. כד"ר נדגצ'לו, ברון כהן מבקר זוג תומכי טראמפ ומספר להם, בין השאר, איך הוא מאתגר סטריאוטיפים מגדריים. לבן שלו, הארווי מילק שמו, אסור להשתין בעמידה, בעוד בתו מללה חייבת לעשות כך. "מותק, אל תשפוט", אומרת האישה, נציגת המפלגה הרפובליקנית בקליבלנד לבעלה, כשד"ר נדגצ'לו מספר איך הוא והשותפה שלו לחיים נותנים לבתם "לדמם באופן חופשי" בזמן הווסת.
בקטע הזה נחשף הצד היפה של האמריקאים. השיחה עם זוג הרפובליקנים מזכירה שלא חסרים רפובליקנים אמריקאים בעלי סובלנות לשונים מהם. חשוב לזכור - המהפך הפוליטי הכי משמעותי של השנים האחרונות בארה"ב היה התמיכה ההולכת וגדלה של המצביעים הרפובליקניים בנישואים חד מיניים, מה שבסופו של דבר הביא להפיכתם לחוקיים בארה"ב. כשברון כהן מבין שמולו רפובליקנים מהסוג החדש - שאוחזים בדעות שמרניות אבל סובלניים כלפי פרוגרסיביות ומשתדלים שלא לשפוט, הוא דוחק את הגבולות עוד יותר ומספר להם על הרומן שהיה לאשתו עם דולפין. גם את זה הם מקבלים בהבנה.
כשהוא מתחזה לאסיר המשוחרר ריק שרמן, ברון כהן נפגש עם יועצת לאמנות גבוהה ומציג לה את יצירתו שנעשתה מהבטן, ליטרלי: יצירה שמורכבת אך ורק מצואה, זרע ודם. זה הקטע הנעים ביותר בסדרה. למרות שברון כהן צוחק על יועצת האמנות ומנסה לחשוף את היומרנות של עולם האמנות, התוצאה היא הפוכה. קריסטין, היועצת המתוקה, לא רק שמתייחסת לשרמן ברצינות מלאה, היא אפילו מעניקה לו משערות הערווה שלה, כי מהן הוא יוצר את מברשות הציור שלו. מגעיל? אולי קצת. אבל יש לעולם צרות גדולות יותר מאשר אמנים שמשתמשים בצואה והזרע שלהם לאמנות, וקריסטין, למרות שיש מי שיגידו שהיא מטומטמת, יוצאת דווקא זורמת, מכילה, לא שיפוטית ועוקבת אחר עקרון די בריא - כל עוד אתה לא פוגע באף אחד, תעשה מה שבא לך. כן, כולל לצייר בצואה וזרע.
אבל הקטע המוצלח ביותר בפרק הראשון, שגם מבטיח המון לגבי הבאות, הוא של ברון כהן בתור ערן מורד, מומחה ישראלי ללוחמה בטרור. גם אם נשים לרגע בצד את הקישור הישראלי שהופך אותנו למעט משוחדים, מדובר בקטע פשוט מדהים. בתור מורד, ברון כהן ניגש לתומכים בזכות לשאת נשק עם תוכנית - לחמש ולאמן ילדים בגילאי 3-16. כאן, המציאות כבר מתעלה על כל דימיון. ברון כהן לא נתקל באף הרמת גבה, אפילו כשהוא מספר שכך בנו מת. הפעילים, חלקם חברי קונגרס, תומכים בתוכנית שלו באופן מלא. הם מתגאים בכך שהם חיסלו הצעת חוק שלא תרשה לילדים בגילאי 4-12 לשאת אקדח ובאופן כללי עושים את העבודה עבור ברון כהן - הם מטורללים בלי שום עזרה חיצונית. זה קטע שהוא מצחיק, מדהים ומטריד בו זמנית, ומציג יותר מכל את הפוטנציאל העצום שטמון בסדרה מהסוג הזה.
"מי זו אמריקה?" עולה למסך בתזמון מושלם. היא בדיוק מה שהעולם היה צריך עכשיו ולא ידע. ברון כהן מוכיח שהפורמט הזה הוא על זמני, מכיוון שדעות משוגעות תמיד יהיו בעולם, ולהעמיד פנים שגם אתה אוחז בהן היא הדרך הטובה ביותר להציג אותן באופן לא מתגונן או מתנצל. סרטון ההדרכה לילדים שהוא מכין יחד עם פעיל זכויות הנשק פיליפ ואן קליב הוא פיסת טלוויזיה שתשאיר אתכם בפה פעור, צוחקים ובוכים בו זמנית. תן לנו עוד מזה.
"מי זו אמריקה?" תשודר החל מהערב בימי שני ב-22:00, ב-yes EDGE