תוכניות ריאליטי בריטיות תמיד היו שערורייתיות יותר מהממוצע. אולי אתם זוכרים את "משיכה בעירום", תוכנית שידוכים מבוססת עירום, שכללה מאות איברי מין גבריים ונשיים, או "לאב איילנד" ששידרה מין מלא מול המצלמות. אפילו "האח הגדול", שבישראל כוללת בימים אלו הרצאות שואה של אורנה בן דור, סיפקה בבריטניה מנות נאות של עירום, מין ושלל סקנדלים. אל הרשימה המכובדת (?) הזאת מצטרפת "בית פתוח: ניסוי הסקס הגדול", שעלתה בשבוע שעבר ב-yes דוקו, ובמסגרתה זוגות בריטיים מגיעים לתוכנית על מנת לפתוח את נישואיהם.
כי אם תשאלו את עצמכם מה נפוץ אפילו יותר מריאליטי בריטי שערורייתי, תגלו שמדובר בתכנים טלוויזיוניים שבוחנים את מוסד הנישואים, מפרקים את המונוגמיה - המתפוררת גם כך - ויוצאים מהצד השני. "טיפול זוגי" (הישראלית והאמריקאית), "תמונות מחיי נישואים", "סקס, אהבה ו-goop", איפה שלא תסתכלו תגלו טלוויזיה, מתוסרטת או שלא, שעוסקת בפורמט השחוק מכולם: זוגיות.
"ניסוי הסקס הגדול" הוא ריאליטי סליזי, מלא עירום וסקס, שמציג את עצמו כתוכנית טיפולית שעיקרה תרפיה זוגית. אבל אל תיפלו בבלוף הזה, כי זה בערך כמו שיקראו ל"חם, לוהט, רותח!" ניסוי חברתי שעוסק בדחיית סיפוקים. אז לא, מדובר בריאליטי פוראחי למשעי. בגלל שהוא בריטי הוא נערך בטירה, שאליה מגיעים זוגות מכל קצוות הממלכה על מנת לקיים יחסי מין עם זרים, שישודרו בטלוויזיה באופן מאוד מפורש. כאילו, לא גילי מוסינזון בטוויטר, אבל לגמרי על גבול הפורנו.
את הזוגות מלווה מומחית סקס ואינטימיות בשם ד"ר לורי, אישה עם שיער אדום לוהב (סאבטקסט: להט, תשוקה, תראו כמה אני מבינה במיניות) שמאמינה בכל ליבה שהדרך להציל נישואים וזוגיות היא לפתוח אותם. כלומר אין ערעור על מוסד הנישואים, רק על הדרך לשמר אותם. והדרך הזאת, לטענתה של ד"ר לורי, כוללת א-מונוגמיה. לא מסקנה בלתי הגיונית, בהתחשב בכך שפוליאמוריה כבר הפכה ממזמן לסטנדרט עירוני, ובעירוני הכוונה כמובן לעיר פרדס חנה. במרכז עדיין קוראים לזה "לפתוח את הקשר" או, כנהוג אצל מיטיבי לכת, "זוגיות מאפשרת".
הזוגות מאוד לא אמינים, כולם נראים טוב למדי וטוענים שהם מקיימים יחסי מין חמש פעמים בשבוע. חברים, לאן יש לפתוח? אנשים לא פותחים את הזוגיות כי הכל מדהים והם נורא נמשכים זה לזה, אלא כי הם עשרים שנה ביחד והזוגיות שלהם היא גווייה שמרקיבה כרגע מול נטפליקס. אך לא המשתתפים שלנו, הם גם חושקים זה בזו וגם מגיעים עם סט פנטזיות בנאלי שכולל, ברובו, שלישייה עם עוד אישה.
ומאיפה תגיע העוד אישה הזאת? זה אחד החלקים הקרינג'יים בכל העסק. לורי מומחית המיניות והאינטימיות (כן המקצוע שלך אמיתי לגמרי!) שולחת את בני הזוג למסיבות שמלאות במשתתפים רווקים ורווקות שמוגדרים "משוחררים מינית", שזה המון גברים ונשים בבגדי ים. שם, בוחרים בני הזוג את אחת המשתתפות ומציעים לה לבוא איתם לחדרם. הן תמיד מסכימות. עכשיו, מי אלו הבחורות האלו? לא בקטע סבתאי, אבל האם הן נשכרו? מה הן מקבלות מלקיים יחסי מין מלאים בטלוויזיה אחרי שבני זוג בחרו אותן כאילו הם מזמינים מנה בוולט?
גיגול לא מעלה יותר מדי, מלבד זה שחלקן רקדניות על עמוד, שאחד המשתתפים הוא חשפן, ושזוג אחד שהגיע מתפרנס מאקטים מיניים אל מול מצלמות. כל זה כמובן לא אומר שמדובר באנשים שאפשר להשתמש בהם כחפצים או לבחור אותם מתוך קטלוג. לא נשפוט אף בחירה שנעשית בהסכמה של בגירים, אבל הצפייה בזה לא כל כך נוחה. ואמנם מצד אחד יש נירמול של יחסי מין לא סטרייטיים קונבנציונליים, אפשר לראות נשים שוכבות ובפרומו גם גברים מתנשקים, וביסיות מוצגת כאופציה רווחת ושמחה, אבל המחיר הוא שסקס להט"בי מוצג כאביזר מין למען הזוגיות הסטרייטית, גם זה מעפן ומחפצן.
ובכלל, להציג במידה כל כך גדולה של ביטחון את האופציה של יחסים פתוחים כדבר שיציל את הזוגיות המודרנית, זו סתם יהירות. אין פה באמת התייחסות למערכות יחסים ארוכות, לשחיקה, לסך הכוחות הרגשיים, הכלכליים והמשפחתיים שמשאירים אנשים יחד. הבחינה של מודלים חדשים רצויה, אבל הטון הפסקני מיותר. רציתם להראות אנשים עושים סקס בטלוויזיה, אין צורך להדביק על זה תיאוריות, אף אחד לא באמת גילה כלום. בכל הנוגע למונוגמיה ופירוקה, כולנו ממשיכים לגשש באפלה.