ברוכים הבאים ל"Israel Got Talent", או בשמה הרשמי מסיבה לא ברורה - "גוט טאלנט ישראל". למקרה שלא נתקלתם בכל הפרומואים האינטנסיביים לתכנית, מדובר בתחרות כשרונות  שהגה אבי השופטים המרושעים - סיימון קאוול. בגרסה הישראלית קיבלנו את עופר שכטר ואסי ישראלוף בתפקיד המנחים המצחיקולים וצוות שופטים מגוון: נועה קירל, ג'ורדי ג'ורדליש, מיה דגן ומאור זגורי. לא ברור לגמרי איך זגורי קשור, הבן אדם יוצר טלוויזיה מוערך, אבל כל עוד לא יגיע לשם סטודנט לקולנוע עם רעיון לסדרה על החיים העמוקים והפריפריאלים שלו בבאר שבע, אין לו הרבה מה לתרום.

אז מה קרה שם אתמול? לקחו כל סרטון ויראלי שראיתם בשני העשורים האחרונים, חיממו מחדש במיקרו והגישו למיה דגן, שכמובן, כחלק מחוקי הפורמט החדשים, הייתה מבודדת ללא גישה למידע מהעולם החיצון ולכן נדהמה מכל דבר שהיא ראתה. אבל עוד נגיע לזה.

ראשונות עלו חבורת "בראץ", רקדניות כל כך צעירות שהן כנראה לא מודעות לקיומו של מותג הבובות "בראץ" שהולך לתבוע אותן אם הן ימשיכו עם השם הזה. הן היו טובות, אבל לא עשו שום דבר שלא רואים היום בטקס סיום כיתה ח'. השופטים השתגעו, מיה דגן הראתה תמונה שלה כשהייתה צעירה כי על פי החוזה שלה צריך לצחוק על הגיל שלה פעם בחמש דקות ונועה קירל אמרה שהן ממש טובות יחסית לגיל שלהן. והיא יודעת, כי היא... ובכן, בגיל שלהן. בקיצור, כל הכבוד לכן "בראץ", רק בבקשה תעשו גוגל על השם שלכן ותבינו שאתן חשופות לתביעה. ואל תשנו ל"ברבי". זה גם תפוס.

אחרי לקט "תראו איזה אנשים מוזרים מגיעים לכאן" הגיע תומר דודאי, ובניגוד למה שחשבנו - הוא לא דודאי, אלא קוסם. בשלב הזה הצופים התחלקו לשניים - אנשים שחשבו שהקסמים שלו זה הדבר הכי מופלא שנראה בעולם הזה, ואנשים שראו "אורי גלר מחפש את היורש" או סתם היו ביום הולדת בנושא קסמים עם איציק הליצן וזה לא ממש מרשים אותם. השופטים השתייכו לקבוצה הנדהמת, כשמיה דגן טורחת לציין שהיא שונאת קוסמים אבל זו הפעם הראשונה שהיא ממש מתרגשת. וכנראה גם הפעם הראשונה שראתה קוסם אי פעם.

בהמשך מתחיל טקס "שופטות פוצחות בשירה ספונטנית" על שם מירי מסיקה. נועה ומיה שרות "סיבה טובה", הקהל מוחא כפיים ומאור זגורי יושב ובוהה בתקרה במבוכה. ואז - זה מתחיל. היום הגרוע ביותר בחייה של מיה דגן. דניאל ויהל קורצו מהחומר שממנו עשויים סיוטים. כשמיה דגן מפצירה בנועה קירל "תלחצי כבר כדי שהסיוט הזה ייגמר" היא מתכוונת לזה במלוא מובן המילה, כי האודישן שלהם נראה כמו סיוט שהתגשם מתוך מוחו של זמיר מ"זמיר טריקים". מה שמזכה את הזוג הזה בארבעה אדומים זה לא בהכרח הגרוטסקה (כפי שנראה בהמשך - לשופטים אין בעיה עם זה), אלא העובדה שהם פשוט לא מספיק טובים.

אחרי אודישן האימה הזה, מגיעה אישה שניגנה על לייזרים, בחורה שמדברת הפוך ואמן הביטבוקס הבודד בעולם שנאלץ לעשות דואט עם סירי. ואז מגיעה ליאנה אברבוך - הידועה בתור "האודישן הויראלי". בכל תכנית כשרונות מגיעה הילדה הקטנה והביישנית שעולה על הבמה ומפתיעה את כולם בכריזמה המטורפת שלה. ולמרות שראינו את זה כבר באלפי וריאציות, אין מה לעשות - בדיוק כמו סרטוני "חברות אמיצה בין כלב ותינוק" - כשזה עובד, זה עובד.

והנה הגענו לשני אודישנים מאוד שונים במהותם, שיש להם דבר אחד במשותף - בשניהם השופטים, מסיבה עלומה כלשהי, מיררו בבכי. הראשון היה רעיה, מופע דראג מאוד מצחיק, שכלל ביצוע הומוריסטי ל"I dreamed a dream" מ"עלובי החיים" בתור מחווה לסוזן בויל. האודישן השני היה של ניב גרדוס, שביצע ריקוד על עמוד עם השיר “Iris” של הגו גו דולס ברקע. הראשון היה מצחיק, השני היה כמו לקט "הקטעים שנחתכו בעריכה" של "רק רוצים לרקוד". למה השופטים כל כך בכו? אין לי מושג. ראיתי את זה שוב. עדיין לא הבנתי. ובכך נראה שניתן לסכם את התכנית כולה - ביקורות השופטים, כשבראשם מיה דגן כמובן, מבלבלות מאוד. הדמעות לא הגיעו באודישן של ליאנה, אבל כן באודישן המשמים עם ריקוד העמוד? כנראה שנוסחת הבכי שלהם היא חידה שכבר לא תיפתר לעולם.