כבר בדקה הראשונה שלה, ניכר ש"שלטון הצללים" לא באה לשחק. בסיקוונס תזזיתי ועשוי היטב היא מצליחה לשלב סקס, אלימות ומוות - כל המרכיבים שהופכים טלוויזיה לממכרת. המוות הזה גם מתניע את העלילה: העוזר הפרלמנטרי אופק גרציאני נהרג בתאונת דרכים מסתורית, ואחיו דודי (אביב אלוש, שגם מקבל קרדיט בסדרה כיועץ תסריט) מסתנן לכנסת על מנת להחליף אותו ולנסות להבין אם אכן מדובר רק בתאונה או שהוא ידע קצת יותר מדי על מעורבות של איש עסקים בשם אברמוף בניסיון לטרפד הצעת חוק שתפגע לו בביזנס.
חן אמסלם מגלמת את מורן, עוזרת פרלמנטרית נוספת שהיא האקסית של דודי (וככל הנראה גם של אחיו) וזו שיוזמת את המהלך המתוחכם הזה. רק שהמהלך הזה לא באמת נעשה באופן מתוחכם. בפרק הפתיחה, שאורכו פחות מחצי שעה, דודי מספיק לאמץ זהות בדויה ולהתקבל לעבודה בכנסת מבלי שאף אחד יזהה אותו, למעט עיתונאית (עומר גולדמן) שבשל קראש עליו לא חושפת את זהותו. כמה נוח. זו הבעיה הגדולה ביותר של פרק הפתיחה של "שלטון הצללים" - חוסר סבלנות, חוסר סאבטקסט וחוסר מורכבות. זהות בדויה בישראל הקטנה? אין בעיה, נסדר תוך שנייה. כשממשיכים לפרק השני הקצב כבר מאט וזוכים להכיר טוב יותר את הדמויות, מה שמוכיח שלא מדובר בבעיה כללית של הסדרה, אלא בניסיון לדחוס יותר מדי מידע לפרק הראשון - בחירה שרק פוגמת בו.
"שלטון הצללים" צפויה לעבוד היטב. היא לוקחת את הצופים לתוך משכן הכנסת, ככל הנראה המקום המסקרן ביותר בארץ, אבל היא גם נזהרת מאוד מאמירות פוליטיות ושיוכים למחנות, ונשארת בדיון שטחי ומתבקש ("הוא שמאלני ואני אשכרה אוהבת את המדינה שלי", למשל, הוא משפט שנאמר בפרק הבכורה). את הבחירה הזאת דווקא אפשר להבין. אם "שלטון הצללים" הייתה מנסה גם להיות ביקורתית כלפי השלטון המקומי, או להציג באופן מורכב את השנאה המשתלהבת בין המחנות הפוליטיים בישראל, היא כנראה הייתה מפספסת את קהל היעד שלה. בארצות הברית אולי אפשר כבר לשלב בין דרמה, אקשן ואמירות פוליטיות אמיצות, אבל אנחנו עדיין לא שם. בנוסף, ההצצה לפרקים הבאים כוללת הופעות אורח רבות של חברי כנסת אמיתיים, שסביר שלא היו משתתפים אם מדובר היה בדרמה נשכנית וביקורתית.
לכן, מדובר בסדרה שמכוונת לקהל הרחב, ולא תזכה לביקורות מהללות, אבל ככל הנראה כן להצבעה בשלט. היא לא מציגה את עולם הכנסת כמורכב ופתלתל ונצמדת למהלכים תסריטאיים שכבר ראינו מיליון פעם, בארץ ובעולם. זה לא רע, זה רק אומר שצופי טלוויזיה כבדים ומתוחכמים, כאלה שצורכים הרבה תכנים, לא יצליחו להסתפק בה. השאר - בהחלט יזכו בצפייה מהנה.
ובעוד התסריט אינו הצד החזק ביותר של "שלטון הצללים", היא נהנית מבימוי מעולה ומשחק טוב עד מצוין. אמסלם ואלוש לא מבריקים כאן, אבל עושים את העבודה כדמויות ראשיות סקסיות, ומי שבולטים לצדם הם בעיקר תום אבני שנכנס לתפקיד העוזר הפרלמנטרי הדוש הדושי פשוט מעולה, וג'ייד דייכס-וויקס שמשחקת גם היא עוזרת פרלמנטרית בשם זיוי, דתיה וחדורת מוטיבציה. היא מגיעה מהימין, כמובן, ומלבד ליזום הצעות חוק עסוקה גם על תקן הבייביסיטרית הלא רשמית של בשמת, בתה של חברת הכנסת לצדה היא עובדת בגילומה של נועה קירל (רז יובן, אחת מיוצרות הסדרה, היא גם היוצרת של "כפולה", בה קירל כיכבה). אנחנו אמנם מקבלים רק הצצה קטנה לדינמיקה בין השתיים בפרקים הראשונים, אבל כבר נראה שמדובר במערכת היחסים הכי מהנה בסדרה. בכלל, דייכס-וויקס היא אחת הדמויות הכיפיות ביותר לצפייה ומאזנת את האינטנסיביות של הדמויות של אמסלם ואלוש בקלילות ותזמון קומי מופתי.
"שלטון הצללים" נוצרה ממש עבור הצופה הישראלי הממוצע. אלוש ואמסלם הם היקירים הנוכחיים של המסך הקטן (ויפים למות) והכניסה מאחורי הקלעים של התככים של הכנסת הישראלית נעשית בצורה חכמה - מותחת ומלאת מזימות, אבל מספיק רחוקה מהמציאות ולא שואבת יותר מדי ממקרים שקרו, על מנת שלא לעצבן אף אחד. זו אמנם לא טלוויזיה אמיצה, אבל העבר שלנו כבר הוכיח שליוצרי תרבות יש יותר מדי מה להפסיד כשהם מתעמרים בשלטון. לפעמים צריך פשוט ללכת עם הזרם ולעשות טלוויזיה שהיא אמנם רק חביבה, אבל ממכרת, עשויה היטב ולא חתרנית מדי. תוכן פוליטי אמיץ פשוט לא שורד פה.
"שלטון הצללים" משודרת בימי ראשון-רביעי ב-20:15 ב-HOT3, וזמינה לצפייה גם ב-HOT VOD