קשה לדפוק מותחן אקשן. לא כי זה ז'אנר שנורא קל לייצר בצורה מושלמת, ממש לא - קשה לדפוק אותו כי מראש הציפיות שלנו בגובה הרצפה. ומותחן אקשן שמשודר בנטפליקס, אוהו. קשה פי כמה וכמה.
כנראה שזו הסיבה ש"הפרת אמונים" ("Treason"), שעלתה לפני שבועיים, התברגה ברשימת עשר הסדרות הנצפות ביותר בנטפליקס כרגע. לא, לא רק בישראל. נכון למועד כתיבת שורות אלה, "הפרת אמונים" צברה מעל ל-56 מיליון שעות צפייה ברחבי העולם, והיא הסדרה דוברת האנגלית הרביעית הכי נצפית בשירות הסטרימינג השבוע. זה לא איזה נתון מטורף להתגאות בו, היא רחוקה מלהיות "ברידג'רטון", "משחק הדיונון" או אפילו "וונסדיי", אבל זה לא רע - בוודאי בשביל מותחן פעולה כל כך סתמי.
עלילת הסדרה עוקבת אחרי סגן ראש סוכנות הביון הבריטית, ה-MI6, אדם לורנס. הוא סוכן חסר פחד וגם איש משפחה חם ואוהב שחי עם מאדי אשתו השנייה, ושני ילדיו (מאשתו הראשונה). מאדי מצידה, מתייחסת לילדיו ממש כמו אמא. בינתיים, בעבודה רותח: ראש ה-MI6 מורעל על ידי מרגלת רוסייה בשם קארה (אולגה קורילנקו), יריית הפתיחה למערבולת אירועים שמעמתת את אדם עם עברו המסתורי בבאקו, אזרבייג'ן, ומסייעת לרוסים להתערב בבחירות בבריטניה. הוא, כמובן, מוצא את עצמו בראש הפירמידה של סוכנות הביון לאחר שהבוס שלו מורעל. בקיצור, מותחן אקשן הכי סטנדרטי שיש, שלא מתאמץ לצאת מחוץ לשבלונה. יש מצב שבינה מלאכותית כתבה את הסדרה?
עוד סימנים לכך שמדובר בסדרה שנכתבה על ידי תוכנת בינה מלאכותית: הניואנסים של הכתיבה, שמרגישים מודבקים בכוח ומצוצים מהאצבע. כי כן, ברור שכשהבת שלך נחטפת ואין לך מושג איפה היא, הדבר הראשון שאת הולכת לעשות הוא כביסה. גם בתור תירוץ זה לא נשמע אמין. באחד מהפרקים הראשונים, מיד אחרי שאדם מגלה שהבוס שלו הורעל, הוא מחליט לעשות את הדבר ההגיוני באותו הרגע, והוא כמובן – ללכת לסרט באמצע היום עם כל המשפחה. בטח, ברור. בשלב מסוים גם נחשף שקארה בילתה 15 שנים מחייה בניסיון לקדם את לורנס, רק כדי שהיא תוכל לתמרן אותו לגלות לה פרט מידע אחד על עברה. זהו, אין פאנץ'. "לא אמין" זה אנדרסטייטמנט.
אבל בואו - בסדרת מתח העלילה היא, לעיתים, רק משנית לאקשן. הבעיה היא ש"הפרת אמונים", שמגדירה את עצמה סדרת אקשן/דרמה/מתח, מלאה במתח אבל לוקה בחסר בקטע של האקשן. עמוק לתוך הפרק השלישי (מתוך חמישה) – לא שמענו עוד יריית אקדח אחת, כשגם המרדפים (המעטים שיש בסדרה) מאכזבים להפליא. בפרק הרביעי יש הבלחות ראשונות של אקשן, שמתגברות בפרק החמישי ואפילו הופכות למהנות לקראת הסוף, בדיוק בשלב שבו העלילה מתהדקת ומשתפרת. הבעיה היא שצריך לשרוד שלושה וחצי פרקים של 50 דקות עד אז.
למרות חוסר ההשקעה הניכר בעלילה ובסצנות הפעולה, דווקא בתחום הליהוק ניכר שנעשתה עבודה טובה. את התפקיד הראשי מגלם צ'ארלי קוקס, "דרדוויל" בכבודו ובעצמו, שכמו תמיד נותן הופעה משכנעת. לתפקיד המרגלת הרוסייה נכנסת בטבעיות אולגה קורילנקו, אלא מי, ואין ספק שהיא יודעת את העבודה. את מאדי, אשתו של לורנס, מגלמת אונה צ'פלין, הקולגה של קורילנקו עוד מימי "קוונטום של נחמה" (ונכדתו של צ'ארלי צ'פלין). אם היא נראתה לכם מוכרת, זה כנראה בגלל שהיא מזכירה קצת את דינה סנדרסון פינת כריסטין מיליוטי, האמא מ"איך פגשתי את אמא". בכל מקרה, יש מצב שאתם פשוט מזהים אותה מ"משחקי הכס", שם היא גילמה את אשתו ההרה של רוב סטארק שנרצחה בחתונה האדומה.
בשורה התחתונה, "הפרת אמונים" מתחילה חלש אבל נותנת קצת גז איפשהו באמצע. בהסתכלות כוללת, היא לא מצליחה להדביק את הפער – הסוף אמנם לא רע, אבל הוא לא לגמרי שווה את הבלגן שקורה בהתחלה. מה שכן, אם תנמיכו ציפיות מספיק, תוכלו לזכות בעוד כמה שעות טלוויזיה עם צ'ארלי קוקס ואולגה קורילנקו, וקשה להגיד שזו עסקה ממש גרועה.