התאהבנו ב"איי קרלי" לראשונה ב-2007, כשקרלי וסאם עוד היו תלמידות חטיבת ביניים עם חלום להיות אושיות רשת והקול של פרדי טרם התחלף מילדי לנערי. סדרות נוער על חבורה עליזה כלשהי היו על המסך לפניה וגם אחריה, אבל החבורה שעמדה במרכזה של "איי קרלי" הייתה מקסימה במיוחד. הדמויות אמנם היו טיפוסיות ופלקטיות, אבל בהתחשב בגבולות הז'אנר - הן היו מעוצבות להפליא וכמעט אף פעם לא הפכו לקריקטורות מאוסות של עצמן. לאורך השנים, שמרה "איי קרלי" על המבנה הקומי אבל דחסה אליו אקסטרה רגש ורומנטיקה (ארבעת הפרקים הראשונים של העונה הרביעית, למשל, עסקו במערכת היחסים בין סאם לפרדי). יחד עם צופיה ושחקניה, היא התבגרה - אבל רוח השטות נשארה המנצחת של התזמורת המטורללת הזו עד הפרידה הכואבת ב-2012, עם עזיבתה של קרלי את סיאטל למען מגורים עם אביה.

מאז, תשע שנים עברו. מירנדה קוסגרוב, שגילמה את קרלי, שמרה על מעמדה כ"child actress" אייקונית - אבל הסדרות שבהן לקחה חלק כבוגרת, "Crowded" ו"חברה בתרדמת", נחלו שתיהן כישלון חרוץ; נייתן קרס, שגילם את פרדי, התנסה בבימוי בסדרות מבית היוצר של דן שניידר (שאחראי גם על "איי קרלי") והביא לעולם שתי בנות עם אשתו לונדון אליס מור; ג'נט מקארדי, שגילמה את סאם, כיכבה בסדרת הספין אוף "סאם וקאט" לצד אריאנה גרנדה, אבל לאט לאט התרחקה מעולם המשחק עד שהודיעה על פרישתה הסופית מהתחום (ואף הביעה סלידה בלתי מתנצלת מהדמויות שגילמה).

המשך חייהן של הדמויות, כמובן, נשאר לא ידוע. אבל אחרי תשע שנים, הורמה הכפפה והוחלט להוציא לפועל ריבוט שיספק את הצורך הבלתי נמנע של מיליוני מעריצים לדעת איפה גיבורי "איי קרלי" האהובים נמצאים היום. בשבוע שעבר, אותו ריבוט מצופה עלה למסך (ולא בישראל): על פניו, בשורה מרגשת עבור אותם צופים אדוקים שתמיד שמרו פינה חמה בלב לסדרה.

מקארדי, כידוע, סירבה להשתתף בריבוט - אי לכך, אנחנו מבינים שסאם נטשה את החיים העירוניים לטובת הרפתקה מסתורית עם חבורת אופנוענים (נו טוב). קרלי, כבר בת 26, הפסיקה להנחות את תוכנית הרשת כבר לפני שנים עם עזיבתה של שותפתה להנחיה וחברתה הטובה ביותר. היא עדיין גרה באותו בניין אהוב, אבל הפעם בדירה משלה - אותה היא חולקת עם הבסטי החדשה, הרפר (לייסי מוסלי). פרדי, כמה נוח, גם הוא עדיין מתגורר בבניין רב הקומות: אחרי שהתחתן והתגרש פעמיים, הוא חזר לגור עם אימו המחרידה באופן זמני. יחד איתם, גרה גם מיליסנט (ג'יידין טריפלט), בתו המאומצת. גיבי לא בתמונה, וספנסר? ובכן, ספנסר (ג'רי טריינור) נשאר הפסל המשוגע והלבבי שהוא, אבל איזה כיף - האמנות שלו סוף סוף הפכה גם למקור הפרנסה שלו.

אם נהיה כנים, כל מנה של "איי קרלי" היא מנה שנעים לקבל, אבל בעובדה שחייהם של המשתתפים הנותרים נשארו כמעט זהים לאלה שהכרנו אז יש גם מימד טרגי (לצד הנוסטלגיה המתוקה). הצפייה בפרקים החדשים איננה בלתי-מהנה: "איי קרלי" החדשה איננה מנה מקולקלת, היא מנה העשויה ממרכיבים מוצלחים שהקשר ביניהם מוטל בספק. מצד אחד, שמרה "איי קרלי" על אופי סדרת הנוער שלה, עם תרחישים בלתי הגיוניים וגישה מאוד קלילה. מצד שני, דמויותיה כבר לא בני נוער - וכמשתמע מכך, "דברים של מבוגרים" הפכו לחלק אינטגרלי מאורח חייהם. אפשר היה לחשוב שההתבגרות של "איי קרלי" תעשה לה טוב, אבל בעצם, תוצאת הניסיון להלחים בין הבגרות לילדות בגרסה המחודשת היא יצור כלאיים משונה: הילדים של היום לא יצפו בה (כפי שאמר טריינור בריאיון, היא מכילה "סיטואציות מיניות") והמבוגרים שאהבו אותה בילדותם יעריכו אותה כמיצג מוזיאוני ותו לא. נשאלת השאלה - האם אפשר להצדיק את קיומה של "איי קרלי" החדשה למרות ההנחה הזו?  

מתוך "איי קרלי" 2021 (צילום: Paramount+, צילום מסך)
ההומור הפיזי עדיין עובד. מתוך "איי קרלי" החדשה | צילום: Paramount+, צילום מסך

אולי זה בסדר - כלומר, אף אחד לא ציפה מ"איי קרלי" העדכנית להיות יותר מאשר הזדמנות לסגירת מעגל: אולי זה בסדר שהיא לא לוקחת את עצמה ברצינות, שהיא מתפקדת כמפגש מעריצים בקניון המקומי (ולא כסדרה שיש לה רגליים משלה ורצונות משלה). וגם, צריך לתת לה קרדיט על היותה עדיין משעשעת (השחקנים הראשיים לעד יהיו אנשים מצחיקים, ההומור הפיזי והשגעת תמיד עובדים, ואנחנו חיים בשביל כל דקת מסך של מריסה בנסון האיומה).

אבל אי אפשר להתעלם מהצליעה שמאפיינת את הפרקים החדשים. הם מנסים לאמץ לחיקם את המודעות החברתית שמאפיינת את השנים האחרונות (הרפר היא אישה שחורה וביסקסואלית, קרלי צופה אדוקה של "המירוץ לדראג של רופול" ועוד ועוד), אבל מחטיאים את המטרה - בשני הפרקים הראשונים, למשל, קו העלילה של קרלי סובב כמעט אך ורק סביב הגברים שהיא יוצאת איתם. צריך לפרגן ל"איי קרלי" המקורית על שהצליחה להימנע, באופן יחסי כמובן, מנרמול של גבריות רעילה (לא כמו "דרייק וג'וש", לדוגמה) - וכך עושה גם הגרסה החדשה; ולמרות היעדר הדושיות, ההחלטה לפתוח את העונה בהתמקדות בגברים זרים שאף אחד לא ביקש את קיומם היא החלטה מרגיזה, כי זה לא ממש מעניין ובמיוחד כי קרלי תמיד ידעה להחזיק סיפור בכוחות עצמה - גם כשהוא לא כולל מושא אהבה כלשהוא. 

אחרי הכל ולמרות הכל, חלק מהקסם של "איי קרלי" המקורית מצליח להמשיך לחיות בגוף החדש. השריפות להן גורם ספנסר בטעות יישארו מצחיקות גם עוד עשרים שנה, וכך גם החנוניות הכנועה של פרדי. הופעתן המפתיעה של דמויות המשנה מהסדרה המקורית (נורה דירשליט, המעריצה המטורפת או נוויל פפרמן, האויב הנצחי של החבורה) מספקת איזה קרייבינג ישן נושן. מיליסנט הקטנה היא היורשת הלא רשמית של הרשעות שאפיינה את סאם (וזה קצת חמוד, מה לעשות). ומה עם קוסגרוב? לא משנה מה היא תעשה, אנחנו ככל הנראה נאהב את זה. אז כן, הפרקים החדשים פגומים ובטח שלא מתעלים על קודמיהם, אבל הם גרמו לנו להיזכר בחיוך בפנינה הטלוויזיונית שגידלה אותנו - ואולי זה מספיק.