"אוזרק" הייתה רחוקה מלהיות סדרה מושלמת. בשתי עונותיה הראשונות היא הייתה טובה לרגעים, בעונה השלישית חלה הידרדרות משמעותית, והעונה הרביעית והאחרונה - שהתחלקה לשניים ושבעת הפרקים האחרונים שלה עלו לנטפליקס בסוף השבוע האחרון - הייתה בלגן אחד גדול. לכן הדבר העיקרי שאפשר להגיד לזכותה הוא שהיא ידעה מתי לעצור.
בשנת 2017 הכרנו לראשונה את מרטי בירד (ג'ייסון בייטמן): יועץ פיננסי ביום, מלבין הון עבור קרטל סמים מקסיקני בלילה. כשמתגלה כי שותפו לפשע מערים על הקרטל וגונב מהם כספים, רוצחים אותו לנגד עיני חברו מרטי, שכדי להציל את חייו שלו מציע להגדיל את סכומי ההלבנה מאגמי האוזרק שבמיזורי. מרטי עוקר את משפחתו משיקגו, מקים חברת השקעות ומשתלט על עסקים כושלים לטובת הלבנת הכספים. כדי לעמוד בהבטחה לקרטל, הוא נעזר במקומית רות לנגמור (ג'וליה גארנר) ולוקח אותה תחת חסותו. במקביל, הוא מנסה לשקם את יחסיו עם אשתו וונדי (לורה ליני), שבעצמה הופכת להיות חלק מהעסק, כמו גם ילדיהם שרלוט וג'ונה, מהם קשה למנוע את הידיעה על שיתוף הפעולה של הוריהם עם הקרטל.
העונה הרביעית נפתחת מיד לאחר הטוויסט מפוצץ המוח, כשהלן פירס (ג'נט מק'תיר), עורכת הדין של הקרטל המקסיקני, נורית בראשה. מרטי ו-וונדי מנקים את עצמם מהשאריות של הלן, ומבינים שהם עמוק מדי בתוך העסק. לאורך העונה ימשיכו בני הזוג לנסות ולחלץ את עצמם אחת ולתמיד מהבלגן הבלתי נגמר שנכנסו אליו, ובדרך יעמדו בפניהם כל מיני מכשולים: בקשתו של ראש הקרטל עומר נבארו לפרוש מתפקידו בעזרתם; שיתוף הפעולה של רות' עם דרלין ובן דודה וואייט; השאיפות הפוליטיות של וונדי שאמורות להועיל אך לפעמים מהוות מקלות בגלגלים; המרד של ג'ונה בעקבות מות הדוד שלו בן וחבירתו לרות'. כמובן שלקלחת הזו נכנסים ה-FBI, עם הנציגה הסוכנת מאיה מילר, בני משפחתו של עומר, החוקר הפרטי המחפש אחר הלן ואביה של וונדי המחפש אחר בנו. כל זה בלי להזכיר את חזרתה של רייצ'ל לתמונה.
ריבוי דמויות, הסתעפויות עלילתיות והפתעות דרמטיות הם הלחם והחמאה של סדרות מסוג זה. אבל לא בכך העוצמה האמיתית שלהן, אלא במערכות היחסים - ובמקרה של עונתה האחרונה של "אוזרק" האחד בא על חשבון השני. כל הקונפליקטים בין הדמויות, כמו גם נקודות החיבור ביניהן, הפכו שטחיות ונשמעו כמו תקליט שבור. מה שבעבר היה משחקי כוחות בין מרטי לוונדי, כשכל פעם צד אחר לוקח את ההובלה במאבקם להוציא את המשפחה מהבוץ, או במאבקם אחד מול השנייה להראות מי החזק בזוגיות, הפך להיות בדיחת סיטקום עגומה על הבעל הנשלט בידי אשתו הקפריזית. כך גם החן ביחסי אב-בת של מרטי ורות', שהפך להתחנחנות כמעט פתטית מולה. וכמובן הילדים, שרלוט וג'ונה. לכל אורך הסדרה הדמויות שלהם לא נכתבו בהצטיינות או באמינות, ובעונה האחרונה זה כבר ממש היה בלתי נסבל.
ל"אוזרק" יש נטייה להכניס דם חדש לסדרה, זה הגיוני בהתחשב בעובדה שזו תוכנית מהסוג שמאבד דם בתכיפות. הדבר הוכיח את עצמו כמרענן בעונות קודמות, אך הפעם הכנסתן של דמויות חדשות, בהינתן ואין לנו מה להיקשר אליהן כי כולנו יודעים שבמהירות שבה הופיעו בחיינו כך גם ייעלמו - חשפו את האמת המכוערת: דמויות כאלו נועדו אך ורק לייצר מניעים למהלכים דרמטיים של הדמויות הראשיות. זה צרם במיוחד עם דמותו של מל סאטם, החוקר הפרטי ששכר פרודה של הלן פירס, ושהוא אחד לאחד אותה דמות של סוכן ה-FBI רוי פטי מהעונה הראשונה. אפילו השחקנים דומים. אבא של וונדי הציג בשטחיות את האוריג'ין סטורי שלה, במקום להוסיף לה עומק, ולמה למען השם היה צריך לכתוב לו בת זוג? מה שחיזק את התחושה שמחפשים חומרים על רצפת חדר העריכה הוא מחזור דמותה של רייצ'ל, שהייתה לה נוכחות חביבה בתחילת הסדרה, אך לא כזו ששווה את החזרתה. מרוב הבלגן בשלב מסוים פחדתי שהם יקימו את בן לתחייה.
מה כן יצא לנו מ"אוזרק"? ראשית גילינו את ג'וליה גארנר, שכבר השתתפה באי אילו סרטים וסדרות עד אז אך זו הייתה פריצתה הגדולה. היא סיפקה תצוגת משחק אמינה, כריזמטית ולאבאבל, שקצת אבדה בדרך ככל שקו העלילה של הדמות הלך והתרחק ממה שטבעי לה, מה שהגביר את השימוש באובר-דרמטיות ובמצמוצים. הסדרה גם החזירה למסך הטלוויזיה את לורה לייני, שעשתה עבודה פשוט ממגנטת והכניסה חום ועומק לדמות אפילו כשהיא כבר חצתה את גבול הטעם הטוב בהפיכתה לתאבת הכוח, השליטה והבצע שעשו מוונדי בירד בעונה האחרונה. והשיא: ג'ייסון בייטמן. בדיוק אותן תכונות שהופכות אותו לשחקן הקומי הנהדר שהוא היו אלו שגם חשפו שחקן דרמטי משובח, שאף מצליח להכניס מההומור שלו לתוך הדמות של מרטי, שכמעט ושום דבר מצחיק לא קורה בחייה.
אבל זה על הדרך. ה-דבר שיצא לנו מ"אוזרק" הוא בייטמן הבמאי. השחקן ביים 9 פרקים מהסדרה, ביניהם את השניים הראשונים ואת האחרון. במהלך הצפייה בסדרה, בסיומם של כמה פרקים מוצלחים, חיכיתי לקרדיטים כדי לראות מי הבמאי של אותו פרק, עד שבשלב מסוים כבר כמעט ידעתי לזהות את טביעת האצבע שלו, או הנהנתי למסך במחשבה: "ברור, זה בייטמן ביים". כך קרה גם בסוף הפרק האחרון.
"אוזרק" הייתה סדרה שהתחילה בתור "שובר שורות" לכל המשפחה, כלומר מבטיחה אך עדיין אחות קטנה בצילה של ברונית הסמים. משם היא דעכה עד הסוף העגום. אבל אל תטעו: היו לה את האיכויות שלה ואת הרגעים היפים שלה. בסך הכל זו הייתה חופשה קצרה באגמים, כזו שאולי הייתה יכולה להסתיים עונה אחת קודם.