לא ברור למה לא שמענו יותר על "החיים ובת'" ("Life & Beth"), הסדרה האחרונה ביצירתה וכיכובה איימי שומר. טוב, אולי זה בגלל שמדובר בסדרה של הולו שלא הייתה זמינה בישראל עד שהגיע הנה דיסני+. אולי כי יש יותר מדי סדרות ולאף אחד כבר אין כוח לעקוב. ואולי כי איימי שומר, שנעלמה קצת בשנים האחרונות, היא כבר לא השם הגדול שהייתה פעם, בימים של "בתוך איימי שומר" והסרט "אסון מהלך". בשנת 2019 ילדה שומר את בנה הראשון, ובתקופת הקורונה ניתן היה לראות אותה בעיקר בתכנית בישול משותפת יחד עם בעלה, כריס פישר, שף במקצועו ששומר חשפה באחת מהופעות הסטנד אפ שלה שלוקה בתסמונת אספרגר.
אז "החיים ובת'" לא קיבלה את תשומת הלב שהגיעה לה, וחבל, כי היא יפה וטובה ומצחיקה באופן קצת דכאוני כזה. אם להיתלות באילנות גבוהים, היא מסתובבת באזורים של "לואי" ו"מוארת". טוב, אולי עם קצת נגיעות של "וירג'ין ריבר". כלומר, סדרה מאוד לא איימי שומרית, בווליומים הרבה יותר נמוכים, אבל גם הרבה יותר בוגרים ומעניינים.
איימי שומר היא בת', משווקת יין מניו יורק שלא ממש אוהבת את חייה. החבר שלה נאה אבל אידיוט, יחסיה עם אמה ואחותה עכורים, היא מתנהלת בסוג של דיכאון מתפקד וחמצמץ, לא משהו מז'ורי אבל בהחלט פרצוף שטיינבוך, כמו שאומרים אצלנו. אישה שלא אוהבת את חייה וגם הם, כך נדמה, לא מתים עליה.
בפרק הראשון מתרחש מאורע מטלטל שלא נגלה פה, ושגורם לה להיפרד מבן זוגה ולעבור ללונג איילנד, שבה גדלה. סדרת חזרה הביתה, עם כל ההתמודדויות שזה מביא איתו. ואמנם לונג איילנד זה בסך הכל אחד מחלקי ניו יורק, היא לא עברה לאלסקה כמו ב"חשיפה לצפון", אבל מדובר בעולם שונה לגמרי מזה שהתרגלה אליו.
בת' מחדשת קשר עם חברות הילדות שלה ומתקרבת לאחותה, ואנחנו מקבלים פלאשבקים לחוויות ילדות טראומטיות או סתם מביכות שאירעו לה ומהדהדים פתאום, כמו שקורה לכל אחד שחוזר לעיר ילדותו. השחקנית שמגלמת אותה כנערה, ויולט יאנג, נראית בהתחלה כמו בחירה משונה לגלם את שומר, אבל תוך שני פרקים מבינים שהיא עושה עבודה פשוט מדהימה.
בת' גם מכירה בחור חדש, ג'ון, שאותו מגלם מייקל סרה. ג'ון עובד ביקב שאת היין שלו היא אמורה למכור. הוא חוואי משונה שיש לו מאפיינים שנראים על רצף כלשהו, כך שיש אפשרות שביססה את דמותו על בעלה. מדהים לראות את סרה יוצא מדמותו הקבועה בתור החנון הנוירוטי שלעתים נראה כמו התאום המרושע של ג'סי אייזנברג, והופך לחוואי עצי וגברי עם הפרעות תקשורת. איכשהו זה עובד לו והיחסים ביניהם - שכוללים עבודות חווה ושייט באגמים (בעודם על פטריות) - עדינים ויפים נורא. זה גם החלק שמרגיש קצת "וירג'ין ריבר" בסדרה, אם "וירג'ין ריבר" הייתה מצחיקה ומלאה באנשים לא ממש נאים.
יש רגעים נורא מצחיקים ב"החיים ובת'", בין אם זה הקולגה בקריוקי שמתעקש לשיר רק שירים מ"מואנה", הסטוץ הדביל (ג'ונתן גרוף) שמתגלה כאגרן מבהיל, או מנהל בית הלוויות הרעב שנמצא בדיאטת 8/16. ועוד המון, המון קטנים. ועדיין, קשה לקרוא לה סדרה מצחיקה כי יש בה המון כאב וטראומה.
שווה מאוד לתפוס את "החיים ובת'", בסך הכל עשרה פרקים קצרים, פחות מחצי שעה לפרק. זאת סדרה נהדרת ומורכבת ומלאת עומק, שנדמה שלא מקבלת את תשומת הלב שהייתה אמורה לקבל. או שאולי כן, אולי זאת מידת תשומת הלב שסדרה כזאת, שמרגישה כל כך אינטימית, הייתה אמורה לקבל. מה שבטוח זה שבבציר המיובא של דיסני+, בינות ל"רק רוצחים בבניין" או "מה שקורה בצללים", היא אחת ההפתעות המוצלחות.