איפה: HOT, yes וסלקום tv
כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בכל פרקי המיני-סדרה
המלצת tvbee: אם אתם מסוגלים לשרוד שש שעות בלי אף בדיחה, חיוך או חדשות טובות - לכו על זה

ההחלטה של HBO לשדר את "שומר אחי" דווקא עכשיו היא אמיצה, או אולי אפילו מטופשת. בתקופה הטעונה הזאת, אנשים מחפשים להשתמש בבידור כבריחה מהמציאות יותר מתמיד, ו"שומר אחי" היא ההיפך המוחלט - דרמה כבדה, קשה, עצובה ומעיקה. כל הסופרלטיבים האלה כמובן מזוהים עם הדרמות של HBO ולפעמים הם מתכון לסדרות מעולות, אבל בתקופה בה המציאות מספקת מספיק מועקה משל עצמה, לא פשוט לצפות בסבל של אחרים על המסך. 

דומיניק ותומאס הם תאומים זהים שנולדו בהפרש של שש דקות - שש הדקות שהפרידו בין שנת 1949 ל-1950. תומאס סובל מסכיזופרניה ופרנויה שרק הולכות ומחריפות, ואיכשהו הפרעות הנפש האלה הם הצרה הכי קטנה בין השניים. סיפור החיים שלהם הוא סדרה של אסונות והם מוקפים במוות, מחלות קשות, תאונות, אונס, התעללות ומה לא. בעוד תומאס מאושפז במוסד, דומיניק מנסה לשחרר אותו לטיפולו, וגם מנסה לארגן את אוסף הצרות שהוא החיים שלו ולחקור את העבר, באמצעות כתב-עת של סביו שאמו משאירה ברשותו, וזקוק לתרגום מאיטלקית לאנגלית. ההיסטוריה הזאת חושפת אותו ספק לתשובות, ספק לעוד סדרה של שאלות, כשהמרכזית שבהן - האם כל כך הרבה מזל רע במשפחה אחת הוא סדרה של צירופי מקרה או עונש רב דורי בנוסח "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה".

רשימת הליהוקים ל"שומר אחי" היא סיבה מספיק טובה לצפות בה בפני עצמה - מארק רפאלו האהוב בתפקיד הראשי הכפול ולצדו שורה של שחקניות מצוינות - מליסה ליאו, קתרין האן, ארצ'י פנג'בי ורוזי אודונל בהופעה מעולה. אבל למרות כל ההופעות הנהדרות האלה, נדמה ש"שומר אחי" מכוונת לקהל נישה, כנראה מהסוג המזוכיסטי. אם מה שמדביק אתכם למסך היא הציפייה לראות מה האסון הבא שיגיע - זו כנראה הסדרה בשבילכם. יחד עם זאת, חשוב לציין ש"שומר אחי" קשה לצפייה בעיקר ברמה הרגשית, לא הוויזואלית. מרבית הזוועות מצולמות כך שלא תצטרכו להסיט את המבט מהמסך, אבל אם אתם במקרה אחרי אסון בחיים האישיים שלכם, כמו מוות או מחלה של בן משפחה או כל התמודדות אחרת שסוחטת את החיים מכם, עדיף לבחור באיזו קומדיה.

מארק רופאלו,
מארק רפאלו ב"שומר אחי" | צילום: יח"צ באדיבות yes

אבל האמת היא שהבעיה הגדולה ביותר של "שומר אחי" היא העדר הפואנטה. כן, היא מעלה שאלות פילוסופיות גדולות וקיומיות, אבל זה לא שהיא מעמיקה בהן מספיק, או מציעה פרספקטיבות מעניינות ותשובות האפשריות. יש בה רמזים לרעיונות גדולים יותר - המחשבה על אחים תאומים כאותו אדם שהולך בשתי דרכים שונות, הרעיון שאפשר לצמוח מטראומות (שמבצבץ בשלב מאוחר מדי) וניסיון לחיבור בין היסטוריה אישית להיסטוריה לאומית. אבל כל אלה לא מספיק מפותחים ומשאירים את הצופים להתאמץ ולעשות יותר מדי השלמות בפני עצמם. דרמות צריכות להיות מאתגרות, אין ספק, אבל "שומר אחי" דומה יותר לכאב ראש שמתפרש על פני שש שעות, כשאין בסביבה פרצטמול.