על הנייר, "מיוחד" נראית כאילו היא הונדסה על ידי מכונה לייצור סדרות תקינות פוליטית. היא עוקבת אחר ריאן, בחור בסוף שנות ה-20 לחייו שיש לו שיתוק מוחין. נוסף על כך, הוא גם הומו. ואם זה לא מספיק - החברה הכי טובה שלו היא אישה מלאה ממוצא הודי. אפשר לטעות ולחשוב שמדובר באחת הסדרות הגנריות של נטפליקס שנסחפו כעיוורות אחרי טרנד הפוליטיקלי קורקט, אבל עוד בעונתה הראשונה (שעלתה למסך ב-2019) היה ברור שכדאי ורצוי לתת לה קרדיט: "מיוחד" היא יותר מסך כל מרכיביה.
העונה הראשונה של "מיוחד" סימלה את תחילת חייו העצמאיים של ריאן, שמתמודד עם צליעה קלה ובעיות במוטוריקה העדינה. את דמותו מגלם ריאן אוקונל, שגם יצר את הסדרה (ולפני שתשאלו, הוא בעל שיתוק מוחין גם בחיים האמיתיים). אחרי שנים של בטלה ומגורים עם אמו קארן (ג'סיקה הכט, "שובר שורות", "חברים"), ריאן שוכר דירה משל עצמו, מתחיל התמחות באתר אינטרנט מילניאלי ומנסה להתניע את חיי המין הלא קיימים שלו. קים (פונם פאטל), החברה החדשה מהעבודה, לוקחת אותו תחת חסותה ומדרבנת אותו להתנסויות והרפתקאות. כך, ריאן נוכח לדעת שהוא מסוגל לחיות לצד שיתוק המוחין, ולא בכפוף לו או בהתכחשות אליו.
אחרי שעבר, כביכול, את המשוכות שהיה עליו לעבור, העונה השנייה חוקרת באופן נרחב יותר גם מאבקים אחרים בחייו של ריאן: הנתק מאמו (והחזרה לְקשר, אבל בריא יותר); מחסום הכתיבה שמפריע לו בביצוע עבודתו; והמוקד העיקרי - מערכות היחסים שהוא מפתח עם גברים. כבר בפרק הראשון ריאן פוגש לראשונה בטאנר (מקס ג'נקינס), מי שיהיה בהמשך מושא אהבתו. טאנר הוא גבר נאה שעובד כמורה לריקוד (כן, האירוניה) ומכיל את השיתוק של ריאן בצורה מדהימה ורגישה. מה הקאץ'? ובכן, הוא נמצא במערכת יחסים פתוחה עם ריצ'רד, בן זוגו מזה שמונה שנים. ריאן, מאוהב עד כלות, נקרע בהתלבטות בין הייסורים שבלהיות עם טאנר והייסורים שבלהיות בלעדיו. הכימיה ביניהם טבעית וקל מאוד להאמין לה ולהאמין בה: בעצם, הקשר הזה הוא מהסוג שהכי כיף לראות בטלוויזיה - כזה שכל פעם כמעט ומגיע למימושו המקסימלי ומותיר את הצופים מרותקים למסך בכמיהה לרגע המיוחל.
בניסיון להימנע מהיקשרות לטאנר, ריאן יוצא לדייט עם מארק - שחקן חצי מפורסם שמעריך את עבודתו ומתחיל איתו בבר. מדובר בקו עלילה שנבנה לאט ובצורה חכמה: בתחילה, אנחנו כצופים (ממש כמו ריאן עצמו) לא יכולים שלא לתהות למה שמישהו כל כך אטרקטיבי יתעניין דווקא בְריאן, ושונאים את עצמנו על זה. במשך הדייט שלהם, ההתלהבות המופרזת של מארק גורמת לנו (ולו) שוב להתגרד באי נוחות, הפעם אנחנו חוששים מהטוויסט המכוער שעלול להגיע. ואכן, כשהשניים מגיעים למיטה, מארק מלטף את הצלקת על ידו של ריאן ומודה בפניו שהוא "נמשך לבחורים נכים". ריאן, שמבין שמהותו צומצמה לכדי פטיש מפוקפק, מרגיש מחולל; הסצנה בה הוא מקרצף את צלקתו באמבטיה כשהבהובי הרגע ההוא לא מניחים לו היא אולי אחת הטובות והעצובות ביותר לאורך כל הסדרה.
הקשר של ריאן ואמו מרתק גם הוא. כבר בעונה הראשונה, הכרנו את מערכת היחסים ההיא ככזו שמבוססת על תלות הדדית: ריאן התקשה לשחרר מעזרתה התמידית של קארן וקארן התקשתה להפסיק לעזור. תהליך ההיפרדות שלהם זה מזו מהווה סיפור טלוויזיוני פשוט ויפה, ובניגוד למצופה, נראה שדווקא קארן היא הקורבן העיקרי כאן. היא הרי הקדישה את חייה לרפד את ריאן בשכבות שכבות כדי שחלילה לא יפגע, ותוך השמירה הבלתי מתפשרת עליו היא איבדה את עצמה. וכמו שריאן מתבגר ושובר דפוסים של שנים, כך גם אמו: כשריאן מבקש את עזרתה בטאטוא - פעולה שהוא מעולם לא למד לעשות - קארן מבינה שהיא פינקה אותו יותר מדי בילדותו ומסבירה שזו פעולה שהנכות שלו לגמרי מאפשרת.
הפרקים הקצרצרים שאפיינו את "מיוחד" הורחבו לפרקים בני חצי שעה, שמאפשרים הזדמנות לפרק בסבלנות יתרה את הכאב והמרירות, כמו גם להעמיק בדמויותיהן של גיבורי הסדרה האחרים. אנחנו זוכים להכיר את הבית ממנו באה קים - "קרישמה" כפי שקראו לה הוריה כשנולדה - ונחשפים לרבדים נסתרים יותר בסך החוויות שהפכו אותה למי שהיא היום. בין אם אלה הדמויות המורכבות והעגומות יותר (דוגמת קארן) ובין אם אלה הדמויות שתפקידן להוות אנתחתא קומית (דוגמת אוליביה), כולן דמויות שכיף לבלות איתן ולהתמסר אליהן לאורך הפרקים. לא כי הם כולם אנשים מושלמים, אלא להפך - בדיוק משום שלעתים הם גם בלתי נסבלים. מה שהופך את ההצצה לחייהם לכל כך סוחפת הוא היותן של הדמויות מתורצות ומוסברות להפליא, והשקעה רבה הוקדשה לדקויות הקטנות של עיצובן, בין אם מדובר במאפיינים חיצוניים או התנהגותיים.
למרות הצלילה לעומק המאפיינת את העונה הנוכחית, "מיוחד" לא מוותרת לרגע על הקומדיה. נוסף על רפרנסים לתרבות פופולרית, מוכמנות בה בדיחות מבריקות ובועטות, שאולי לא יגרמו לכם להתגלגל מצחוק אבל יגרמו לכם להתפעל ולגחך בשביעות רצון. ההערות האלה ששתולות ב"מיוחד" מדי פעם בפעם מקנות לה את אופיה הwoke-י אך הלא-מתייפייף, והיא מטפלת בצורה שנונה וכיפית בנושאים טעונים כמו חשיבותו של המינוח בפוליטיקת זהויות, ניכוס סטרייטי של תרבות גאה, פערי שכר בין גברים לבין נשים (ונשים שאינן לבנות בפרט) וכמובן שיתוק המוחין (העורכת של ריאן, אוליביה, מציעה לו לכתוב בבלוג על הנכות שלו בטענה שכך "תוכלו להיות הקבוצה המגניבה החדשה שנדחקת לשוליים").
משעשעת וכובשת ככל שתהיה, ל"מיוחד" יש גם פגמים. היא חוטאת בשימוש יתר בצירופי מקרים כמעט מופרכים עם ניחוח של סיפור אגדה: הבחור היפה שפוגש ריאן בלוויית סבתו(!) הוא במקרה גם נכה וגם גיי; המסעדה בה מבלות קארן וחברתה טניה היא במקרה גם המסעדה אותה פקדו גם האקס שלה, פיל, וזוגתו החדשה; הערב בו קים מחליטה לשים סוף לתקופת היובש הוא גם הערב בו היא פוגשת את הבחור שיספק לה את המין המסעיר ביותר של חייה. ובכל זאת, יתרונותיה של "מיוחד" רבים ומשמעותיים יותר מחסרונותיה, והקומדיה הנחבאת הזו היא בחירה טובה כשאתם מתכננים את הבינג' הבא.