אחת מהתמונות המשמחות הראשונות של המלחמה הגיעה כבר באוקטובר, עם הצעירים החרדים שהתגייסו לצבא בהיקפים שבדיעבד נראים מצומצמים למדי - אך בזמן אמת סיפקו נחת יוצאת דופן. גם הם הבינו שאף אחד לא צריך לקחת אף מטוטלת לאף צד, ושהכי טוב להיפגש באמצע. אבל מה קורה כשהמטוטלת כן תופסת תנופה? התשובה, על אף שאינה חדשנית במיוחד, מובאת בשלושת פרקי סדרת הדוקו של HOT8, "סימני שאלה".
הסדרה של נועה אהרוני מלווה את תהליך היציאה בשאלה של שלושה חרדים - יוסי, גרוש ואב לחמישה; שרי, נשואה ואם לשניים; ושלויימי, נשוי, נטול ילדים ומתוק במיוחד. כבר מהרגע הראשון ברור שיוסי הוא הנחרץ ביותר מהשלושה, עוד כשהוא מצהיר ש"אני לא מאמין באלוהים, הוא אף פעם לא התגלה אליי. לא קיבלתי ממנו אף פעם דרישת שלום". שרי, מצדה, מתבוננת בתמונות מעברה ואומרת שהיא נראית כמו בטאליבן. עם התהליך שלה גם אין טיפת מקום לסאבטקסט, כשתמונת החתונה החרדית מעברה משקיפה עליה מהקיר בעודה מסירה את הפאה מראשה.
שלושת המשתתפים ב"סימני שאלה" עוברים תהליך דומה לא רק בגלל הנסיבות שלו, אלא גם בגלל האופן הגולמי והישיר כל כך שבו הוא מתועד על ידי אהרוני. הם מדברים על הכל - ניסיון ההתאבדות, הגילוי ש"יש עוד חור למטה" ואפילו רגשות האשמה במהלך האוננות הראשונה. הלב נשבר כשהם מספרים על רדיפת האנוסים בקהילות שלהם, לפעמים אפילו עם דוגמאות חיות, והוא נשבר פעם נוספת כשמתברר שהמשפחות של חלקם עדיין מתנכרות להם בכתוביות הסיום. לכל פרק יש עלילות ותפניות שקשה לעכל שאינן מתוסרטות, אלא מהימנות לחלוטין. ובעיקר קשה לעכל איך יוסי, שרי ושלויימי עושים מעשים אמיצים שכאלה ועדיין נחשבים למוקצים.