פמת"א (ראשי התיבות של פרקליטות מחוז תל אביב) נפתחת באופן די מבטיח, גם אם קלישאתי. חן אמסלם הפצועה נושאת דיאלוג ופלאשים של זיכרונות רצים ברקע. אנחנו יודעים שיש שם מטען חבלה, שדמותה של אמסלם מקשיבה לתחושות הבטן שלה, ושהיא הייתה עושה את הכל שוב. איזה מתחחחחחח.

מיד לאחר מכן, הסדרה קופצת קרוב לשנה אחורה בזמן. אמסלם היא מרסל בן דוד, עורכת דין במשטרה שאחראית לתפיסה של אחד ממנהיגי הפשע המאורגן הכבדים בארץ, והיא מקבלת הצעה מנשיא בית המשפט המחוזי (שלמה בראבא, שתמיד טוב לראות על המסך) - להצטרף לפרקליטות מחוז תל אביב. שם, בדיוק עובדים על תיק כבד משקל - תרמית משכנתאות מסוקרת היטב. את מרסל הם מצרפים בעיקר בגלל הפרצוף היפה שלה והסיפור המקצועי שלה, שיעשה טוב לסיקור התקשורתי.

 

פמת"א, שיצרו נעה רוטמן ואסתר נמדר-תמאם, מצליחה איכשהו לנווט את עצמה בהצלחה בין ים של קלישאות ששייכות לעולם דרמות עורכי הדין האמריקאיות. דמותה של אמסלם היא הצעירה השאפתנית והרצינית. היא לא מראה רגשות, היא לא יוצאת לדייטים ויש לה ראייה צרה מאוד - היא מחפשת להגיע לאמת ולצדק, נקודה. יש לה גם בוסית חריפה, פרקליט חתיך, מלוקק ומלא בעצמו שמנסה לחבל לה בעבודה (אורי פפר) ושני מתמחים - דר זוזובסקי על תקן היפהפייה הפריבילגית והמיוחסת ומתמחה ערבי, סממן אחד קטן לישראליות, רק שברור שהוא פשוט קופי פייסט של השחור המשכיל מהסדרות האמריקאיות. הוא למד באוקספורד, אלא מה.

ושם בעצם נמצאות שתי הבעיות העיקרית של פמת"א - היא מאוד לא ישראלית, והיא גם תשעמם את מי שכבר צפה בהאישה הטובה (אפילו הפתיח דומה לספין אוף של האישה הטובה - הטובות לקרב המצוינת). הטיזר בהתחלה לאקשן שיבוא אחר כך לא ממש עוזר להרים את פרק הפתיחה שמתנהל בעצלתיים. הפרק השני נותן הבטחה לקצת יותר בשר, ויכול להיות שיש כאן באמת סיפור מרתק, רק שהוא עטוף באופן שלא משאיר את הצופה צמא לעוד.

זה לא שפמת"א היא סדרה לא טובה. היא כתובה היטב, אמסלם היא שחקנית לא רעה והיא מוקפת בצוות שחקנים טוב (מלבד אושרי כהן שפשוט לא מצליח לשכנע בתור עורך דין סליזי, ורוסלנה שלא מצליחה לשכנע נקודה) והשילוב בין עולם הפשע לפוליטיקה פנימית של מקומות עבודה ממלכתיים היא תמיד מרתקת. אבל פמת"א כל כך נזהרת שלא להיות נטועה בישראליות, בתקופה בה סדרות אחרות מתבוססות בה בשמחה. אפשר - ורצוי - לקחת השראה מתכנים אמריקאיים, כי העשייה שם עשירה ומגוונת יותר, אבל בדרמה ריאליסטית, קשה לראות את כל ההשפעות הברורות האלה ולא לתהות איפה עוד קצת מהישראליות.

בסדר, יש שם כמה אמירות על תל אביב מול ירושלים, יש דמות של ערבי וגם דתיה בהריון שאוספת כסף למתנה המשרדית. אבל מדובר בנגיעות קלות, כאילו מישהו לקח סדרה ישראלית ועבר עליה קצת עם מכחול כדי לתקן את הגוונים. אבל כבר אין צורך בכך. פעם התלהבנו לקבל סדרות "אמריקאיות", אבל הטלוויזיה הישראלית הספיקה לפתח מאז שפה משלה, והיצירות המרגשות יותר הן דווקא אלה שפשוט מודות בפני עצמן - כאן זה לא הוליווד. פמת"א אולי קרויה על שם פרקליטות מחוז תל אביב, אבל תחליפו לה את השפה והיא עוברת גם כסדרה בשיקגו. היא כמו ילד מבריק עם פוטנציאל - ברור שמשהו נמצא שם מתחת לפני השטח, אבל צריך לנער אותה חזק כדי להוציא את זה ממנה. אולי בפרקים הבאים?

פמת"א משודרת בימי א' ב-21:00 בכאן 11