ספק אם יוצר אלמוני שהיה מגיש ל-HBO את פרק הפיילוט של "אווניו 5" היה זוכה לאור ירוק להפקת הסדרה כולה. הרעיון מבטיח, בוודאי אם הוא מוגש לידיו של כותב קומי מוכשר - ספינת תענוגות בחלל שתאונה קלה מסיטה אותה ממסלול המסע-בין-כוכבים הקצר ופותחת לה אפשרות לשלוש עונות טלוויזיוניות מחוץ לכדור הארץ, מין "ספינת האהבה" פוגשת את "אבודים" במסע בין-גלקטי; אבל הביצוע רחוק מלהרשים, בוודאי כשזוכרים שהוא מוגש מידיו של כותב קומי אולטרה מוכשר.
ארמנדו יאנוצ'י הוא גאון טלוויזיוני. הממלכה הבריטית וחובבי הטלוויזיה שהיא מייצרת ידעו את זה עוד בעשור הקודם כשצפו ב"The Thick of It", אמריקה גילתה זאת עשור מאוחר יותר עם הסרט "בסוד העניינים" ובעיקר עם "Veep". את "Veep" מיצה יאנוצ'י, למרבה הצער, אחרי ארבע עונות, ו-HBO לא היססו יותר מדי לפני שהעניקו לו את המושכות לפרויקט חדש - "אווניו 5".
קשה לחשוב על "אווניו 5" מבלי לחשוב את יאנוצ'י, וקשה לזהות את "אווניו 5" כיצירה שלו. כמעט דבר בפרק הפתיחה של הסדרה לא מרמז שהמוח מאחוריה הוא אותו מוח שהגה את "Veep". האחרונה הציגה, בין השאר, את גלריית הדמויות הכי מוצלחת בטלוויזיה לצד "משחקי הכס". לא כולן יכולות היו לשאת ספין-אוף על כתפיהן (עוד לא מאוחר לתת לג'ונה ראיין ולריצ'רד ספלט את הבאדי-מובי שלהם), אבל כולן הבריקו בתווים קומיים מובחנים (ולעתים דומים) והיו להרבה יותר משקי החבטות לפאנצ'ים והעלבונות של סלינה מאייר.
ב"אווניו 5" לא נצפה עד כה איש שמתקרב אליהן ברמות השנינות, הבוטות, המניפולטיביות או הטמטום (גארי ווסט, שזה עתה סיים בהצטיינות את "עמק הסיליקון" וגם היטיב להתארח ב-"Veep", לא נראה רק כמועמד המוביל לתואר הדמות היאנוצ'ית ביותר, אלא גם כמועמד היחיד). זה נדמה סמלי שיו לורי - שגילם את אחת הדמויות הפחות-מוצלחות והיותר שפויות ב-"Veep" - מגלם ב"אווניו 5" את התפקיד הראשי (קברניט הספינה ראיין קלארק). הבשורות המדאיגות הן שגבולות הגזרה העלילתית - מרבית הסדרה מתרחשת בחללית סגורה המשייטת בחלל, כאמור - לא פותחים הרבה אופציות להפתעות בהמשך הדרך. נכון של"אווניו 5" יש גם צוות קרקע, אבל בינתיים לא נראה שמשם תצמח הישועה - לא לחללית ולא לצופים.
גם קצב הפאנצ'ים הרצחני של "Veep" לא בדיוק עבר למהירות על-חלל. "Veep" איתגרה את הקונצנזוס הכי גדול בצפייה טלוויזיונית בימינו - זה שלפיו אי אפשר לראות טלוויזיה מבלי להביט במקביל בטלפון. את "Veep" אי אפשר היה לראות על פי כללי הסקנד-סקרין, מכיוון שכל הצצה בפיד האינסטגרם או מענה לווטסאפ היו כרוך בפספוס של חמישה פאנצ'ים. "אווניו 5" מתנהלת בקצב רגוע בהרבה, כמעט משייטת בחלל בין בדיחה לבדיחה (בוודאי אם סופרים רק את הבדיחות המוצלחות). מבט חטוף לאייפון? אפשר לרקום שמיכת חלל בזמן שעובר בין הפאנצ'ים.
אולם ההבדל הבולט מכל בין "Veep" ל"אווניו 5" הוא כמובן העולם שבו הן מתרחשות. יאנוצ'י בנה את שמו כסאטיריקן פוליטי, וב-"Veep" הוא הביא את תובנותיו וביקורתו על אחורי הקלעים של הפוליטיקה לשיא של דמויות נלעגות ופאנצ'ים משויפים. אפשר לסמוך על יאנוצ'י שיש לו מה להגיד גם על תופעות חברתיות קלוקלות אחרות - נניח, טיסות פרטיות לחלל - אבל בינתיים זה נראה הרבה פחות מעניין, ארסי ואכזרי ממה שהיה לו להגיד על הפוליטיקה הארצית והתת-ארצית. גם ב"אווניו 5" יש פוליטיקה פנימית, וספינת החלל אפילו יכולה לשמש כאלגוריה לאומה שסטתה ממסלולה ונקלעה, לפחות למשך כמה שנים (תקראו לזה "קדנציה"), לידיו של פיקוד עליון שלא מסוגל ולא ראוי לאחוז בהגאים. אבל זה לא שטח המחייה שבו מסתובב יאנוצ'י כטורף-על של פוליטיקאים; זה בסך הכל קרוז.
לנוסעים על סיפון ה"אווניו 5" יש סיבה טובה להיות בפאניקה כשגורלם נתון בידי קפטן קלארק. לצופים ב"אווניו 5", לעומתם, יש סיבה טובה לשמור על אופטימיות כשגורלם נתון בידי יאנוצ'י. החללית הזאת עוד יכולה למצוא את מסלולה, להפוך לספינת תענוגות טלוויזיונית ולהגיע לחוף המבטחים של העונה השנייה. אלא שאם זה לא יקרה במהירה, היא עלולה להישאר בלי צופים במאגרים.
"אווניו 5" עלתה לשירותי ה-VOD של HOT, סלקום tv ו-yes. היא משודרת בשידור לינארי ב-HOT HBO וב-yes Comedy (שם תעלה ב-25.01)