"כשחתול מגרגר הוא מרגיש נהדר", מסביר לנו מומחה חתולים יפני מפוקפק, דוקטור למדעי המובן מאליו, אחד מהמומחים שמתראיינים בדוקו "בתוך מוחם של חתולים" בנטפליקס. מיותר לציין שאת החיבור בין גרגור לעונג מכיר כל אדם שגידל חתול, גם רוב האנשים שלא. מספיק סתם לחיות בעולם על מנת לעלות על זה. מרבית המידע שמונגש לנו ב"בתוך מוחם של חתולים" הוא מז'אנר הידוע והשחוק, עם כמה חידושים מעניינים שלא באמת מצדיקים את קיומו.
הדוקו מתיימר לגלות לנו מה יש בתוך מוחו של חתול, והתשובה - כמו שיספר לכם כל מי שיש ברשותו אחד ומעלה - היא כלום. איזו חיה מטופשת, משגעת ומחרפנת שאפשר לצפות בה יומם וליל. אבל אנחנו לא זקוקים בשביל זה למקבץ סרטוני חתולים באיצטלה של דוקו. באמת, מספיק לפתוח יוטיוב, לכתוב בשורת החיפוש cats ולצלול לאחת ממחילות הארנב הכי מספקות באינטרנט.
"בתוך מוחם של חתולים" חוזר להיסטוריה המשותפת של בני האדם והחתולים. מתברר שהחתול לא הומצא בשנת 1985 על ידי סטיב ג'ובס, אלא בוית כבר לפני איזה 8000 שנה כשאכל עכברים באסמים של חקלאים. כמובן שלא פסחנו על קלישאת "המצרים העריצו חתולים", אבל לזכות הסרט ייאמר שהסקירה ההיסטורית קצרצרה מכדי לייגע.
מספיק לגדל חתול על מנת לדעת שהוא קשור לבעליו, שכשאוזניו זקופות הוא רגוע, כשהוא ממצמץ באיטיות הוא אומר לך שהוא אוהב אותך וכשהוא סמור שיער הוא מבועת. הסרט מתעקש גם להוכיח את זה על ידי ניסויים עם פסיכולוגית חתולים (תמצאי עבודה) ועם מומחי חתולים (ברור שתהיו יפנים). מידע שבכל זאת מצליח לחדש: 59% מהחתולים בארה"ב סובלים מעודף משקל, חתולים מתבטאים באמצעות 20 צלילים שונים ועם השנים הם החלו להשמיע תדרים שמזכירים תינוק אנושי בוכה על מנת להפעיל את האינסטינקט האימהי והאבהי של בעליהם. טוב, חייבים להודות שזה די מדהים. וגם - לפרצי האנרגיה החתוליים, שמתרחשים תמיד בלילה ולפנות בוקר, יש שם – זומיז. הנה, השכלנו.
אבל כאמור, כמות המידע החדש שמנגיש הסרט מתגמדת לצד השעמום. והאמת היא ש"בתוך מוחם של חתולים" לא רק די משמים אלא לעיתים גם מכעיס – וזה בגלל נוכחותם המוגברת בסרט של "חתולי סביצקי". מדובר בחתולים ששייכים למשפחה אוקראינית שמתפרנסת ממופעי חתולים. חתוליה המאולפים השתתפו ב"אקס פקטור" ויודעים לעשות שלל טריקים מפחידים כמו לקפץ דרך חישוקים ולזנק מגבהים. ואמנם האחיות טוענות שהאילוף של החתולים הוא אוהב וחיובי, אבל כל הקונספט של אילוף חתולים מרגיש לא נוח. ואגב, גם אילוף חיות בכלל, כשהוא נעשה לצורך מופעי בידור. למה לפרקטיקה כל כך מיושנת, משפילה וקרקסית יש מקום כל כך נרחב בסרט דוקומנטרי שמוקדש לאהבת חיות? במקום להוקיע את זה בדיוק כמו שמוקיעים מופעי דולפינים ופילים, ב"בתוך מוחם של חתולים" מראיינים את בעלות החתולים האלו כאילו הן סמכות, ולא כאילו הפקיעו את כבודה של החיה הכי עצמאית ואצילית לצורך ביצוע פעלולי יריד מיותרים.
יכול להיות שיש בסרט עוד אינפורמציה שתחדש לצופים שאינם חובבי חתולים, אבל סביר להניח שהם לא יצפו בדוקו הזה מלכתחילה. כי זה כנראה הפרדוקס של "בתוך מוחם של חתולים" – אם תגיעו למצב שבו לחצתם פליי בשלט על הסרט הזה, כנראה שאתם משוגעים על חתולים והוא לא יחדש לכם כמעט כלום, אתם תצפו בו בחצי עין ותמלמלו לעצמכם שנו מילא, זה עדיין עדיף על "בית הדרקון". ואם אתם בכלל לא חובבי חתולים, אתם מראש לא תטרחו לצפות בדוקו הזה שבואו נודה, גם משדר קצת צ'יפיות, ומראש תעדיפו לראות עוד פרק של "בית הדרקון" ולהגיע למסקנה, ביניכם לבין עצמכם, ש"משחקי הכס" לא הייתה כזאת טובה.