ספורט האולפנים הלאומי, אם אפשר טיפת סרקזם בימים הקשים מנשוא הללו, הוא התהייה מה יעשה נסראללה - לפני הנאום שלו ביום שישי האחרון וגם אחריו, כי הרי אי אפשר להאמין לכלום. האם יוביל את חיזבאללה למלחמה כוללת בצפון וייתן את האות למלחמה אזורית שאת סופה לא נדע, או שאכן קיבל את ההחלטה שלא להתאבד עבור חמאס, כעת שישראל דרוכה עד הקצה ועם ספינות המלחמה האמריקאיות באזור.
תשובות אין מן הסתם, אבל האמת היא שהייתי הרבה יותר ספקן לגבי התלקחות החזית הצפונית לפני שצפיתי בסדרה הדוקומנטרית הצרפתית החדשה "חיזבאללה בע"מ" (".Hezbollah Inc"), שזמינה מעכשיו ב-HOT8. והסיבה היא, שאם לשפוט על פי הרוח ההיסטורי הנושב ממנה, כמי שעושה זום-אאוט מרשים ומציגה את התעצמות חיזבאללה בפרספקטיבה רחבה, ערב ה-7 באוקטובר חיזבאללה היה בשעת כושר נדירה מבחינתו להצטרף למתקפת הפתע הרצחנית על ישראל. נסראללה אמר בנאומו ביום שישי שהוא לא ידע על התזמון, ואולי בפרט הזה הוא אכן לא שיקר.
מדוע? משום שלצד העובדה שחיזבאללה מעולם לא היה חזק כל כך כארגון כלפי חוץ, הן צבאית והן פוליטית, הוא מצוי כעת בנקודת חולשה דרמטית דווקא כלפי פנים בתוך לבנון, כאשר הרחוב זועם ולא שוכח לו את פיצוץ האמוניום החנקתי האדיר שהרעיד את נמל ביירות באוגוסט 2020, ושממנו כלכלת לבנון לא מצליחה להתאושש מאז.
למה זה קשור למלחמה בישראל? משום שבפעם הקודמת שבה חיזבאללה היה נתון ללחץ פנימי כבד כל כך מתוך החברה הלבנונית, זה היה ב-2005, כאשר הארגון הואשם - יחד עם הממשל הסורי - ברצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי. שנה וחצי לאחר מכן נפתחה מלחמת לבנון השנייה, שהסיתה ממנו את האש. ואפילו שגם לגביה נסראללה אמר באחת האמירות שבישראל אוהבים לצטט, שאם היה יודע שישראל תגיב במלחמה כוללת הוא לא היה פותח בה, העובדות הן שלבנון השנייה הייתה נקודת המפנה הדרמטית ביותר בהתעצמות חיזבאללה. ישראל איבדה רצון להתעמת שוב, ואחריה הוא השתלט על לבנון - צבאית, פוליטית וכלכלית, כאשר המדינה הייתה מרוסקת והכסף האיראני החל לזרום פנימה, כפי ש"חיזבאללה בע"מ" מיטיבה לתאר.
בכלל, רוחב היריעה שנפרס על פני ארבעה עשורים, ובפרט על העשור האחרון, מאפשר התבוננות מקיפה יותר גם על הכאן ועכשיו - כאשר גם עיתויים קודמים שבהם בחר חמאס לאתגר בהם את ישראל עוד קודם ה-7 באוקטובר, נראים באור קצת אחר מבעד לאינטרס של האיראני של חיזבאללה להרחיק מעליו את ישראל. כמו למשל "צוק איתן" ב-2014, שפרץ כאשר חיזבאללה היה מושקע רובו ככולו בהצלת משטר אסד בשיאה של מלחמת האזרחים בסוריה, פגיע מאוד לפעולת מנע מצדה של ישראל. האם חמאס ריתק את ישראל לעזה בשביל שלא תקבל רעיונות בצפון? כנראה שלעולם לא נדע.
שילוב של קרטל סמים וארגון טרור
"חיזבאללה בע"מ", בת השלושה פרקים, מספקת מבט מרתק על הארגון והאופן שבו השתלט על לבנון לאורך השנים. באופן שעשוי להפתיע את הקהל הישראלי, אנחנו, כלומר ישראל, מהווים לכל היותר שחקן משנה בסיפור של חיזבאללה כחוד החנית של המלחמה בתוך העולם הערבי - בין השיעים בהובלת איראן לבין הסונים המתונים עם הגב האמריקאי. ואפילו שמדובר בסדרה תוצרת צרפת (שמכירה את לבנון טוב מכל מדינה אירופית אחרת), היא נאמנה לכלל האמריקאי הבסיסי: Follow the money. חוט השני שמוביל את הסדרה הוא המעקב אחרי "פרויקט קסנדרה" של הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (ה-DEA שכל צופה "נרקוס" בעבר מכיר היטב), ובמרכזו המעקב אחר המנגנון הכלכלי שבנה את חיזבאללה כשילוב של ארגון טרור ושל קרטל סמים תמנוני ששולח זרועות לקולומביה ו-ונצואלה, ומלבין כספים דרך מגרשי מכוניות באפריקה, שירותי בנקאות בקנדה וכו'.
יוצרי הסדרה הם במאי הדוקו הצרפתי ג'רום פריטל, שמכיר היטב את העיתונות הכלכלית, יחד עם העיתונאית הצרפתייה ילידת מרוקו סופיה אמורה, שאין אירוע דרמטי בעולם הערבי שהיא לא סיקרה - מהאביב הערבי בקהיר, דרך מלחמת האזרחים בסוריה ועד לדאעש במוסול שבעיראק. כל אחד משלושת הפרקים מתחיל באירוע משברי בחיי חיזבאללה - הראשון הוא כאמור הפיצוץ בנמל. השני הוא רצח אל-חרירי, והשלישי הוא הכניסה של חיזבאללה למלחמת האזרחים בסוריה והפיכתו באופן רשמי למיליציה בשירות איראן, בדומה ל"כוח ואנגר" עד לא מזמן בשירותו של פוטין באוקראינה. בקיאות יש שם בשפע, וגם סוללה מרשימה מאוד של מרואיינים, לרבות סגנו של נסראללה נעים קאסם וכן עדויות מרתקות ותמונות מלב הדאחייה של ביירות. כל אלה, לצד עבודת ארכיון מדויקת ובלתי מתלהמת, בונים את הסיפור נדבך אחרי נדבך, כמו תיק פשע משטרתי.
לצד אוסף המחשבות שמעלה הסדרה מנקודת המבט של הצופה הישראלי - ודאי בימים אלה של אולפני מלחמה ללא הפסקה - קשה שלא לצאת עם תחושה מדכדכת מ"חיזבאללה בע"מ". היא קשורה בספקות מגובים היטב שהסדרה מעלה בנוגע לאופן שבו העולם המערבי, הדמוקרטי, עם סט החוקים והערכים שלו, מסוגל להתמודד עם ארגוני טרור מסוגו של חיזבאללה, שלא בוחלים באמצעים, ועם דיקטטורות עם אורך נשימה כמו איראן או רוסיה שנותנות להם גב.
הסדרה מתארת כיצד "פרויקט קסנדרה" - אותה דמות מיתולוגית, שקוללה בכך שכל נבואותיה יהיו אמת אבל אף אחד לא יאמין לה - כבר הגיע כמעט הכי גבוה שאפשר היה אל ראשי הנחש, אבל אז הוא נעצר ונגנז באחת. למה? מאותה סיבה שישראל העדיפה להביט בהתעצמות חיזבאללה מהצד, או לאפשר את חמאס בעזה. משום שדמוקרטיות רוצות שקט, והשקט הזה, מתברר פעם אחר פעם, עלול לשקר. ממש כמו נסראללה.