מכירים את הבדיחה על כוכבת הריאליטי שהפכה לחברת כנסת בלי לגמרי להתכוון? אוקיי, בסדר, אין אולי בדיחה כזאת הלכה למעשה, אבל התרחיש הקומי הרזה הזה הוא הבסיס והתמצית של "מותק בול באמצע", הקומדיה הפוליטית החדשה של שמואל הספרי ("פולישוק"), שעלתה אתמול לשידור בכאן 11. "מותק בול באמצע" היא סיפורה של מותק שלי - כן, זה השם שלה בתעודת הזהות - מרדכי, שהתפרסמה בתכנית ריאליטי מצליחה, אליה נרשמה כדי לזכות בפרס כספי ולשלם את החובות הכספיים של אביה.

התכנית לא לגמרי צלחה, אבל הסלבריטאית המתחילה ממנפת את ימי תהילתה ונעתרת להצעת שריון ממפלגת המרכז המקרטעת בול באמצע למרות שאין לה שום עניין בפוליטיקה. הבעיה: אחד מחברי המפלגה שם קץ לחייו, ומותק נדרשת להפוך בן רגע מידוענית זוטרה לחברת כנסת. הפתרון: להגיע לכנסת באוטובוס שכור כשהיא מלווה בחברהּ הטוב ובגדוד של מעריצות צעירות. בכנסת היא מכירה את חברי וחברות בול באמצע - כל אחד מהם לוזר מתוק בדרכו - וחשוב מכך: מכירה את המנגנונים החברתיים והכלכליים שמניעים את החקיקה בישראל. במקביל, זהו סיפורם של חברי ועובדי בול באמצע, שנאלצים פתאום להתמודד עם נוכחות זרה ולא צייתנית בשורותיהם.

שלא נטעה, "מותק בול באמצע" היא לא סדרה ששומרת על נאמנות כלשהי למציאות, והיא מציגה גרסה מדומיינת ומועצמת של הכנסת, בה האנשים טיפשים יותר, רעים יותר, פחדנים יותר ובעלי שמות מטופשים יותר. מעשיהם מבוססים אמנם על ספר החוקים הקונקרטי של מדינת ישראל, אבל הם עצמם לא אנשים אמיתיים בעלי אופי עקבי אלא אוסף פאנצ'ים ותכונות קיצון; דמויות קומיות מובהקות שאף מנכיחות את הקומיות המובהקת שלהן (ח"כ בן לולו, למשל, מונה בפני כתב צבאי את כל מעלותיה כפרלמנטרית: היא לסבית, טבעונית ושורדת סרטן). מותק - בגילומה הטוב מאוד של גילי איצקוביץ - היא הסטרייט מן במובן הזה. היא הדמות הממוצעת וההגיונית שחושפת בפני הצופים את הקרקס הכאוטי שבמסדרונות הכנסת, וככל שהיא מנסה להיות נורמלית יותר, כך גלריית הדמויות שסביבה הולכת ומקצינה.

זה ניכר קודם כל בשמותיהן של הדמויות - תחום כתיבה קומית שהספרי כבר פלרטט איתו ב"פולישוק" ושוכלל ב"מותק" לכדי אמנות. הנה רשימה חלקית מאוד של דמויות מהסדרה בעלות שמות מקוריים: אגוז, דינור, זיף וחלמון. וכיוון שאף אחד לא צוחק מ"מותק בול באמצע" כמו "מותק בול באמצע" בעצמה - בכל פעם שאחד השמות המקוריים האלה מוזכר, תמיד תהיה איזו דמות שתגיב ותבקש לשמוע את השם פעם נוספת או ללעוג לו. לעתים אפשר ממש לשמוע את הפאוזות בהן "מותק בול באמצע" מצפה מאיתנו שנצחק. ברוב המקרים עבודתם של השחקנים מספיקה בשביל לשאת בחן את האפיונים הקיצוניים האלה והסצנות בסדרה קולחות ומבדחות, אבל לפעמים התסריטים של "מותק" נשמעים מוגזמים ומרוצים מעצמם, ומבוצעים כמו תלמידי תיכון שנתקלים לראשונה בגסויות של חנוך לוין וחושבים שזה קורע מצחוק. אגב, גם שמות קלאסיים יותר כמו חנה מקבלים טוויסט "מותק"י, וחברת הכנסת חנה חנינה חנן (אופירה אלפנבאום, שיצרה פה דמות שמתחננת להפוך לתחפושת פופולרית בפורים הבא) מוזכרת תכופות בשמה המלא כדי שהצופה יבין ויתענג על ריבוי החי"תים. טקטיקה דומה ננקטת גם נוכח שמה של מנהלת סיעת בול באמצע, צרויה (ענת וקסמן), המכונה "צרודה" בגלל קולה החורקני. 

כל אחת מהדוגמאות הללו בנפרד היא שעשוע קולי-מילולי מתוק ובלתי מזיק, אבל כשהן נדחסות בזו אחר זו, לעתים באותה הסצנה באותו הפרק, נראה כאילו "מותק בול באמצע" לא סומכת עלינו. ההכאה המטאפורית על הראש לא שמורה רק לבדיחות, והסצנות הדרמטיות בסדרה, למשל, מלוות במוזיקה ששמורה בדרך כלל להופעתם של נבלים בסרטי אייטיז. כלומר, למרות כל דקויותיה וחריפותה, "מותק בול באמצע" לא לגמרי בוטחת בצופיה שיבינו מה מצופה מהם להרגיש בכל רגע ורגע, וזה חבל. זה לא גורם לה להיראות פארודית או מופרעת יותר, זה גורם לה להיראות ילדותית יותר.

הילדותיות הזו מתבטאת גם באופן בו הסדרה חווה ומתווכת פוליטיקה, תרבות פופולרית ואת הקשר הדינמי בין התחומים האלה. מותק היא בוגרת ריאליטי, אבל כיאה למציאות המועצמת של הסדרה, הריאליטי בהשתתפותה נקרא "האח השורד הבא" - כי כל הריאליטי אחד הוא ומה זה משנה - והוא הפך אותה בו זמנית לאייקון תרבות פופ זעיר עם צבא מעריצים נאמן, אבל גם לאישה צעירה, מעודכנת ומוכשרת בלי שום פרנסה או תעסוקה, אפילו לא באמצעות פרסום באינסטגרם - תחום שנרמז לנו שהיא טובה בו מאוד. בכלל, רשתות חברתיות או כל תופעה חברתית, טכנולוגית ותרבותית שצמחה בעשר השנים האחרונות לא נראית או נשמעת כמו שצריך בסדרה.

אלה דוגמאות קטנוניות, אבל שוב, כשמצרפים אותן זו אל זו אל זו מגיעים לשורש הבעיה של "מותק" - הכתיבה הכפולה שלה. מצד אחד, זוהי סדרה צינית על עליבות העבודה הציבורית ועל השחיתות ההסתדרותניקית שמאחורי החקיקה בישראל. מצד שני, זו גם סדרה אופטימית להפליא עם אג'נדה חברתית קלה מאוד לעיכול: חברות גדולות - רע, האזרח הקטן - טוב. זה הסיפור שמניע את מותק וזה הסיפור שמניע גם את "מותק", הסדרה. זוהי קומדיה סהרורית על כוכבנית שנדרשת להתמקצע במהרה בתחום שהיא לא מכירה, אבל גם דרמת גאולה סטייל ויקי קנפו על אישה שיוצאת להציל את אביה (דני שטג), שנקלע למצוקה כלכלית אחרי הלוואה שלקח. מצד אחד היא רוויה דיאלוגים קומיים המבוססים על בדיחות מילוליות מושחזות שמפגינות מודעות עצמית גבוהה ומהצד השני היא גם מפנה הרבה מקום לנאומים דרמטיים מלאי חשיבות עצמית.

יש סדרות שפורחות על רקע התמהיל הזה. מעבר לדמיון המיידי שלה ל"פולישוק" - פוליטיקאי לא מאוד מנוסה עם קאדר דמויות משנה משעשעות שיש להם שמות שלא קשורים לחיים - "מותק בול באמצע" שואבת גם השראה ניכרת מעולמות התוכן של הסאטירה הפוליטית "Veep" ומהתסריט הסרקסטי-אך-חומל של "מחלקת גנים ונוף" - שתי סדרות שניגשות לאותן הסוגיות (עבודה באחת מזרועות הממשל) באופנים קומיים שונים במהות. "Veep" ארסית יותר, "מחלקת גנים ונוף" מחבקת יותר. "Veep" מקוננת על חוסר יעילותם של עובדים בשירות הציבורי ו"מחלקת גנים ונוף" מתעקשת שמדובר בבי אדם זהב עם הכוונות הטובות ביותר שיש. "מותק בול באמצע" היא, אלא מה, בול באמצע. לא שמאל ולא ימין, מרכז קיצוני. היא לוקחת קצת מזה וקצת מזה וצורפת מהם סדרה טובה, מבדרת מאוד ונעימה לצפייה אבל גם מבולגנת, מקוטעת ולא עקבית. מבוגרת מאוד בתפיסתה אבל ילדותית מאוד בביצוע שלה. ואם הסדרה עצמה לועגת לנהייה הזו אחר המרכז, מה יגידו מבקרי הטלוויזיה?