כמו בכל עונת מלפפונים אחרת, גם הפעם אפשר להבין את עייפות החומר שנשקפת ממהדורות החדשות, בישראל ובכלל. הממשלה והנשיא התחלפו והתאקלמו, סיקור הקורונה מרגיש כמו שידור חוזר (ולא בפעם הראשונה), ואפילו זריקת האנרגיה של האולימפיאדה נגמרה. אבל הדרייב והלהט של מגישי, כתבי ועורכי החדשות, שבחרו במקצוע הזה, נותר כשהיה - בנווה אילן בדיוק כמו בפראמפ, נבאדה.
נכון לשנת 2018, בפראמפ מתגוררים קצת יותר מ-36 אלף איש - מספר תושבים שמזכיר את זה של מעלה אדומים או אור יהודה, לצורך השוואה. רק שמבט מעמיק יותר מגלה שהיא מזכירה בעיקר עיר אחרת, אם כי בדיונית: פאוני מהסיטקום "מחלקת גנים ונוף". כולם מכירים את כולם, חמורים זוכים משום מה ליחס של כבוד, ואחת התושבות הכי מזוהות טוענת כבר תקופה שהיא פוגשת בין שישה לשמונה חייזרים בבית שלה. לצד כל אלה, פראמפ גם מתחזקת תחנת חדשות מקומית בשם KPVM Parhump, שאולי נראית כמו ערוץ 98 הישראלי, אבל מנוהלת על ידי אנשים שבטוחים שהם ב-CNN פינת הוושינגטון פוסט. הם עוד לא חשפו פרשת ווטרגייט מקומית, למרות שהם משוכנעים שהם בדרך לשם.
אנשי התחנה של פראמפ, אחת מ-95 תחנות החדשות האחרונות בארה"ב שעוד נמצאות בבעלות פרטית, הם אלה שנמצאים במוקד "חדשות מעיר קטנה", מיני-סדרה דוקומנטרית שעלתה ב-HBO מוקדם יותר החודש (ומשודרת בישראל ב-HOT, yes וסלקום tv). ורן ואן וינקל, המנכ"ל והבעלים, חולם על הרחבת הרשת ללאס וגאס הגדולה, שם החברה תוכל לגלגל הרבה יותר כסף; רונדה, הסמנכ"לית, היא במקרה גם אשתו; דינה היא המגישה הבכירה, זו שכבר ראתה הכל; וג'ון ומיסי הם בני זוג שמצטרפים למערכת במקביל לתחילת הצילומים, הוא כחזאי והיא כמגישת חדשות אובדת עצות.
ארסנל הדמויות האמיתיות של "חדשות מעיר קטנה" נמתח מעבר לאותם עוגנים מרכזיים, עד שבשלב מסוים (ודי במהרה, הסדרה מונה שישה פרקים בני חצי שעה) נדמה שהצופה כבר מכיר את כל מי שבא והולך משם. וההון האנושי, כך נראה, מתחלף שם באופן מהיר מאי פעם. עבור מרבית העובדים, KPVM היא רק תחנת ביניים בדרך לקריירה אמיתית, של גדולים, בעוד האחרים - שהם כבר מבוגרים יותר - יישארו שם לנצח כי הם שם מאז ומתמיד. הם מהלכים בין מיליון אשליות, מלחיצים ונלחצים כאילו גורל האקטואליה האמריקאית נמצא בידיהם, אבל בסוף משדרים תוכן שנראה כמו משהו שנערך בפאוור פוינט, כזה שגם נצפה על ידי מספר מזערי של אנשים. כי בתחנת חדשות אמיתית, כזו שאנשים ממש רואים, אף כלב לא מסתובב בשידור בין הרגליים של המגישה הראשית.
בינתיים, הם נשארים בשלהם, ואי אפשר לומר שזה לא מהנה. המצלמות של הסדרה נחתו על מערכת KPVM בתזמון טוב מאי פעם: התפרצות קורונה במקביל לבחירות לנשיאות (בין שלל תומכי טראמפ בעיר מסתתרים גם כמה ביידניסטים), הזמן המושלם להעלאת הרמה המקצועית ולמכירת עוד פרסומות. אבל עם משאבים כל כך קטנים, ומעט מאוד אנשים שבאמת מבינים מה הם עושים, דסק החדשות נראה יותר כמו תרגיל ב"נדמה לי", כשכל אחד נאלץ לקחת על עצמו יותר ממטלה אחת. הסמנכ"לית מקליטה ג'ינגלים, המגישה עורכת את הכתבות של עצמה (או לפחות מנסה) והחזאי מנסה את מזלו בתור תומך טכני. חלטורה כדרך חיים.
האנשים במרכז "חדשות מעיר קטנה" כל כך מגוחכים לפעמים, שקשה להאמין שהיא תיעודית לחלוטין. הדמויות האינטנסיביות, ההתרחשויות הביזאריות, הסרט שהם מסרבים להפסיק לחיות בו - כל אלה נראים קצת כמו ספין-אוף ל"המשרד", ולא כמו עוד סדרה מהרשת שהביאה לכם את "הג'ינקס". וזו גם הזדמנות לומר ביושר: HBO יכולה לקרוא לסדרה הזאת "דוקו" עד מחר, אבל בסוף, זה בסך הכל עוד ריאליטי. ריאליטי מתוקתק שמצולם היטב, אבל ריאליטי. ל"חדשות מעיר קטנה" אין שום ערך מוסף מעבר לאוסף הגמורים שמרכיב אותה, ומוטב שב-HBO לא יפלו לאשליות. זו אחלה סדרה, היא פשוט לא יותר מגרסת הפרימיום של "טייגר קינג".