התאגיד הרוויח ביושר את סערת "ארבע חתונות"
הכלה דולב כהן "לא יכולה" לשמוע רוסית ואמהרית, ובכאן 11 לא יכולים לטעון שאמירות מבחילות כאלה הן "דברים שאפשר לראות רק בשידור הציבורי": מרגע שפורמט הטראש עבר לשם - והתחיל לקרטע - הוא מחויב לסטנדרטים אחרים. ההחלטות של התאגיד מלמדות על שיקול דעת מטריד

בשעה 22:00 שידרו בתאגיד עוד תוכנית שבה שאול אמסטרדמסקי עוזר לצמצם הוצאות מיותרות. אבל איפה הוא היה חצי שעה קודם לכן, בפרק פתיחת העונה של הדוקו-ריאליטי "ארבע חתונות"? מילא ההחלטה של זוגות צעירים להוציא מאות אלפי שקלים על אירוע, זה הכסף הקטן - הכסף הגדול הוא ההחלטה של תאגיד שידור צעיר לבזבז משאבים על טראש מוחלט. לכן הסערה שהתחוללה בסוף השבוע סביב פרומו בהשתתפות הכלה דולב כהן, ושירתה בעקיפין את מחלקת הפרומו של כאן 11, הורווחה ביושר: יש "דברים שאפשר לראות רק בשידור הציבורי", ויש דברים שהשידור הציבורי לא צריך להתעכב עליהם. מותר לתקוף אותו, אפילו להציע לבצע בו קיצוצים, בלי להיות מואשמים בפגיעה בדמוקרטיה מתגוננת.
אחת ממשתתפות שבוע הפתיחה של "ארבע חתונות" היא דיאנה, כלה ממוצא רוסי שתעודת הזהות שלה בתחרות החתונות כללה הבטחה להרבה מוזיקה מהז'אנר. קאט לכהן, כלה אחרת שמתחרה בה עם חתונתה שלה: "רוסים, אני לא יכולה לשמוע את השפה. אני עוברת בסופר, אני עוברת בזה, זה מחלחל לי במוח, לא יכולה. אמהרית גם אני לא יכולה". הפנינים של הרמלאית בת ה-27 נלקחו לפרומו ברשתות החברתיות, ומשם צברו תאוצה. סלבס (ממגזר ספציפי) תקפו, פוליטיקאים (ממגזר ספציפי) גינו, בסביבתה של הכלה מיהרו לטעון שהיא לא גזענית. מעניינת במיוחד התייחסות התאגיד לסערה, שם נטען כי "בקטע המלא משמיעה מגישת התוכנית ביקורת ברורה". אין כמו לענות לגזענות עם תגובה שקרית.
אחרי שבעונה הקודמת הייתה זו שירה נאור, הפעם נלווית ל"ארבע חתונות" קריינות שי-אביבית של עלמה זק. למרבה הצער גם זק לא מצליחה לעזור בחזית הזאת, שהייתה ונותרה הצד הכי מקרטע בפורמט. ואלא אם בתאגיד חושבים שהשאלות הרטוריות "עוד מגזר שתרצי להעליב?" ו"עוד משהו פוגעני לסיום?" הן "ביקורת ברורה" מטעם הרשות המשדרת, הצפייה באותו קטע מלא מתגלה כמיותרת. אין ספק שמכונת הטראש של "ארבע חתונות" משומנת, וברור שהמציצנות על אירועים של אחרים מהנה - אבל חובה להפריד בין חוויית הצפייה השטחית לתחושה שזו עונה שנייה ברציפות שבה הגוף, שהוא התאגיד, דוחה את ההשתלה. בגלגולה המקורי בזכיינית רשת צברה "ארבע חתונות" מעמד קאלט מסוים, כי אלה היו זמנים שונים והפלטפורמה הייתה נטולת יומרה. מרגע שהפורמט עבר לשידור הציבורי הוא מחויב לסטנדרטים אחרים, ובעיקר לא אמור ליהנות כל כך מהרגעים שבהם הוא חורג מהם: ההחלטה להשאיר בעריכה את האמירה המבחילה, ההחלטה לכתוב לזק התייחסות היתולית, ההחלטה להשתמש בקטע בפרומו וההחלטה להתגונן מול המגנים.
רק לפני שבועיים נרשמה סערה אחרת סביב אחד מפורמטי הטראש של כאן 11. משתתפת "בואו לאכול איתי" אמרה ש"אנחנו יושבים ונהנים, ואנשים אוכלים, ואני חושבת על עזה, על הילדים שגוועים ברעב שם". השולחן סער, התגובות סערו, ובאחד מדיוני הפייסבוק סיפקו בתאגיד תגובה תמציתית והגונה: "אנחנו שידור ציבורי במדינה דמוקרטית שיש בה חופש ביטוי". זה נכון, ובזכות זה "בואו לאכול איתי" ונגזרותיה זוכות לרוב להצלחה גדולה. אבל סערת "ארבע חתונות" היא מקרה קלאסי של קפיצת הכריש, התאהבות בטראש ובטראפיק על פני איזושהי החלטה ערכית. העובדה שכהן חושבת ככה, ושחופש הביטוי מאפשר לה להתבטא ככה, לא אומרת שהדברים האלה לא פוגעים באחרים. והעובדה שהתאגיד בוחר לשדר אותם בכל זאת, אפילו לדחוף אותם לפרומו כדי לעורר עניין בתזמון נוח, מלמדת על שיקול דעת מטריד.
