החשש הגדול שלי כשקיבלתי על עצמי את כתיבת הביקורת על "נורמלי", הסדרה החדשה של ליאור דיין ואסף קורמן ב-HOT, היה שהדחייה הבסיסית שלי ממושא היצירה תחסום כל אפשרות להנות ממנה או לכתוב ביקורת הוגנת. ליאור דיין כתב את הסדרה על יחסיו עם אביו אסי דיין, התמודדות עם בעיות נפשיות והקושי ליצור ולכתוב תחת צילו של האב האגדי. התיאור הזה אולי נשמע מפתה לחלק מהאנשים, אבל בשבילי מדובר במקרה הטוב במתכון לצפיית שנאה רווית אמוציות. אין לי כוח לסדרות על משברי כתיבה, אין לי כוח למיתוס של אסי דיין, לרומנטיזציה של מחלות נפש, להתלהבות מצריכת סמים קלים או לחפירה נרקיסיסטית בנפש היוצר, אין לי כוח לליאור דיין. למרבה המזל, נראה שיוצרי הסדרה הרגישו בדיוק כמוני, או לפחות ניתבו את הטינה הפוטנציאלית ליצירה נבונה, מלאה באירוניה וחשוב מכל, מצחיקה.
קורמן ודיין פיתחו את הסדרה יחד עם שירלי מושיוף, יוצרת "איש חשוב מאוד", וההחלטה הכי חשובה שלהם הייתה לאמץ את אותו מבט ציני על גיבור הסדרה, ששימש את מושיוף גם בפירוק דמותו של יהודה לוי. רועי ניק מגלם את הגיבור נעם אשכנזי בחיקוי ליאור דיין שיכול היה לככב ב"ארץ נהדרת", עם הדגשה מלאת הומור וחן של הנוירוזות המציקות והתזזיתיות המגומגמת. הניואנסים הרגישים והחומלים נחשפים לאיטם בהמשך, אבל כבר מהרגע הראשון הסדרה מבהירה לנו שמדובר באיש מטופש מאוד. ולא רק הוא - כמעט כל הדמויות בסדרה, כולל המטופלים במוסד לבריאות הנפש, מקבלים טיפול הומוריסטי ומפוכח. כדרמה, "נורמלי" אינה רצינית ומורכבת דיה, אבל כקומדיה רגישה שעוסקת בנושאים קשים, היא מצליחה להעמיק ולגעת.
אשכנזי פותח את הסדרה במה שנראה בעיניו כמשבר כתיבה פטאלי, כשבמציאות מדובר בעצם בדדליין לטור קטן בעיתון. בניסיון להתמודד עם המשימה הצנועה/קולוסאלית הוא עובר את גרסת העולב ההיפסטרי של לילה לבן פרוע. נוסע ברחובות העיר, מקליט ברשמקול התחלות של טורים ילדותיים ומביכים ("האנשים המאושרים עם הסמארטפונים"), צורך עשרות כדורי ריטלין בכל דרך אפשרית ומתדפק בתחינה על חלונו של הדילר שלו, ילד בן 14 עם מרשם. אשכנזי חי בסרט שהוא מינימום האנטר תומפסון, מבלה באמצע הלילה במערכת העיתון השוממה, מוחק וכותב שורות שיצאו מיומנו היקר של נער בן 16. ההיסטריה המתוחזקת בריטלין מסלימה כשהוא חושד שהשומר מחוץ לבניין עוקב אחריו ומשם זה מתדרדר מהר מאוד להתקף פרנויה פסיכוטית.
בעצת אביו, אשכנזי מתאשפז במוסד סגור לבריאות הנפש ומתחיל את הגמילה מריטלין והחזרה לאיזון. כאן הסדרה מניחה קצת ליחסי הבן ואביו ועוברת להתמקד בחיים במוסד הסגור. אלה הפרקים היפים והמעניינים בעיני בסדרה; אולי בגלל שבעבר התנדבתי במוסד דומה. ייצוגים רבים של מוסדות לבריאות הנפש נוטים לסנסציוניות מחד ולרגשנות יתר מאידך. המבט ההומוריסטי של דיין וקורמן יצר את אחד הייצוגים האמינים יותר שראיתי בתחום, אבל גם אחד המהנים. השילוב הזה לא מקרי. אי אפשר לשבת עם בנאדם שמדבר שטויות בלי הפסקה ולא לראות את ההומור, אלא אם הרחמים המוגזמים מגבילים את הפרספקטיבה. אם מסתכלים על מתמודדי הנפש בגובה העיניים ולא מלמעלה, חייבים להודות שיש לא מעט רגעים מצחיקים במחלקה הסגורה.
"נורמלי" מצליחה לתאר את הצחוק והבכי, העליבות והלאות, הפוליטיקות הקטנות של המחלקה והייאוש העמוק שכל הזמן מאיים לבלוע אותך. הרגעים בתוך המחלקה כתובים ומשוחקים מעולה. שחקני משנה כמו לי גילת, זאב שצקי ואלי מנשה מגישים הופעות סוחפות, מרגשות ומשעשעות שנוגעות בדיוק בחוויה החמקמקה שקשה לתאר למי שלא ביקר במחלקה סגורה. החריגה המשמעותית היחידה מהמציאות שהכרתי זאת הפחתה בהשפעת התרופות על דרי המוסד - האנשים שאני פגשתי היו גמורים מתרופות פסיכיאטריות. אבל גם את הבחירה הזאת אפשר להבין כי תוספות של עיניים כבויות, מלמולים וריר נוזל היו מסיטות את תשומת הלב מהחוויה האותנטית שהיוצרים ביקשו להעביר.
בהמשך הסדרה, המוקד חוזר ליחסים המתעללים בין האב הנערץ והבן המעריץ. גם אם בחלקים האלה אפשר להרגיש התענגות יתר על השאלה "איך זה להיות הבן של אסי דיין?", אותו מבט מחויך ומפוכח מצליח לשמור גם פה על דיוק דרמטי ולהימנע מפאתוס ורגשנות. בן דמותו של אסי דיין, אודי אשכנזי (רמי הויברגר), כתוב בציניות והומור, אך ברגעים הפחות מוצלחים גולש למחוזות הקריקטורה. פיתולי העלילה מעט צפויים ונותנים תחושה של סיפור מהונדס ומכוון מטרה, אבל איכות הביצוע עוזרת לסדרה להתעלות מעל הפגמים האלו.
השהות הארוכה עם בן דמותו הנוירוטי של ליאור דיין יכולה להעיק. לרגעים אתה מוצא את עצמך מתחנן שיפסיק לקדוח אפילו לרגע אחד. אבל כאמור, המבט הציני של הסדרה והקסם האישי של השחקן הראשי עוזרים לצלוח את החוויה בהנאה. תצוגת המשחק של ניק מפרקת מהרגע הראשון את המגננות עם שפע של הומור, ואז לאט לאט מטפטפת פנימה מנה גדושה של כנות ורגש. הנרקיסיזם הקומי של ניק מציל את הסדרה מעודף נרקיסיזם והפגיעות שלו מעניקה עומק רגשי לעימות הרעיוני שעומד במרכז הסדרה: האתוס הרומנטי של גאונות ושיגעון מול האתוס הפסיכיאטרי של איזון ותפקודיות. האב המכלה שמקדש את הטירוף כתרופה לבינוניות מול הפסיכיאטרית החומלת שרק מבקשת שימצא קצת יציבות. גם אם ברור איזה צד בדיון בחרה הסדרה, היא שומרת מספיק אהבה לצד השני כדי להעניק אשכבה ראויה לאגדת הגאונות הרומנטית שעברה מהעולם.
"נורמלי" משודרת החל מה-4.11, ימי רביעי-חמישי בשעה 22:15 ב-HOT3, ב-HOT VOD וב-NEXT TV