איפה: ימי שני ב-22:00 ב-yes EDGE וב-yes VOD
כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בשני פרקים
המלצת tvbee: לצפות אך ורק אם ממש אהבתן את המקור

כש"ישנן בנות" המקורית עלתה לפני 16 שנה, הקהילה הלהטב"קית קיבלה אותה בהתלהבות מוצדקת. עד אז, הייצוג של דמויות להטב"קיות על המסך היה מינורי למדי, ו"ישנן בנות" הייתה, כפי שתיארו אותה בזמנו בביקורת בניו יורק טיימס: "כמו לסיים בצורת עם מונסון". איילין צ'ייקן, מי שהייתה היוצרת של סדרת המקור, הגיבה לחיבוק החם הזה בהתנערות משונה מאחריות חברתית. "אני כן רוצה לגעת באנשים", היא אמרה אז. "אבל אני לא רוצה לקחת על עצמי תפקיד של אחריות חברתית. זה מתנגש עם בידור. אני מתנגדת לרעיון שתרבות פופולרית יכולה להיות גם כלי פוליטי. אני פוליטית בחיים האישיים שלי, אבל אני יוצרת דרמות בדיוניות. אני לא שליחה תרבותית". למרבה האירוניה, כיום צ'ייקן משמשת כמפיקה בפועל של "סיפורה של שפחה", אז נראה שהיא נטשה את הגישה הזאת.

וגם אם צ'ייקן התעקשה אז שטלוויזיה לא יכולה או אמורה להוביל לשינוי חברתי, ההיסטוריה מוכיחה שהיא טעתה לחלוטין, והסדרה שלה, גם אם לא הייתה פוליטית בתוכן שלה, הובילה לשינוי מעצם העובדה שהיא הראתה כל כך הרבה דמויות לסביות שונות על המסך. וזהו הערך המשמעותי ביותר של טלוויזיה ככלי לשינוי חברתי - היא לא חייבת להציג אג'נדה, אבל כשהיא מציגה סיפורים שונים, היא פותחת את העיניים שלנו לחיים של סוגים שונים של אנשים, ומשם מובילה ליותר סובלנות. מספיק לראות איך החברה האמריקאית, כולל חלק נכבד מהרפובליקנים והנוצרים, החלו להשלים עם הרעיון של נישואים חד מיניים עד כדי כך שהם הפכו חוקיים בארה"ב, ואפשר לקשר את זה באופן ישיר להשתלטות של שונדה ריימס על הפריים טיים, שדאגה שיהיה ייצוג להטב״קי משמעותי ונורמטיבי בכל אחת מהסדרות שלה, גם אם בתוכן שלהן הן סבוניות.

גם "ישנן בנות: הדור הבא" לא מזיעה ממאמץ להיות פוליטית. ולמרות שב-2020 היא חייבת להיות לפחות קצת כזו, המהות שלה נשארה זהה - היא מתמקדת בדמויות שהן במקרה גם לסביות, לא בלסביות שהן במקרה גם דמויות. ולמרבה הצער, ממש כמו סדרת המקור, גם הפעם מגיע לקהל - הלהטב"קי ובכלל - משהו טוב יותר.

ללסביות, כמו לכל קבוצה שסובלת מחוסר ייצוגים בתקשורת, מגיעים סיפורים אנושיים ואישיים יותר, כאלה שמייצגים את המציאות. ו"ישנן בנות: הדור" הבא היא עדיין סדרה יחסית מיושנת, וקשה להזדהות עם קווי העלילה שבה, כי הם כל כך סתמיים שהם הופכים להיות לא מציאותיים. שיין ואליס עדיין די מקסימות וסצנות הסקס עדיין סקסיות בטירוף ונחוצות בטלוויזיה, אבל חוץ מהיותה סדרה על לסביות, אין הרבה סיבות טובות לצפות בה עם כמות הסדרות המעולות והיצירתיות שנעשות כיום. למעשה, אם מאז הירידה שלה מהמסך ועד היום היו נוצרים עוד מספיק סיפורים מוצלחים על לסביות, אולי לא היה שום צורך בחזרה של "ישנן בנות".

אז מה קורה בדור הבא? מבין הדמויות המוכרות, רק שלוש חוזרות לסדרה החדשה. שיין חוזרת לגור באל. איי ומהר מאוד מתברר שהיא מסתתרת ממשהו, או ממישהי, והיא לא הפלרטטנית שהיא הייתה בעבר - אבל היא לא פחות לוהטת, אל דאגה. אליס היא בעלת תוכנית אירוח מצליחה אבל עדיין נלחמת שייקחו אותה ברצינות בתור עיתונאית, ובמקביל מתרגלת לתפקיד החדש שלה כאמא חורגת ובת זוג לגרושה, על כל מה שכרוך בכך (כלומר, אקסית). ובט מתמודדת לראשות העיר לוס אנג'לס וגם עם אנג'ליקה, הבת המשותפת שלה ושל טינה, שהיא כבר טינאייג'רית. מלבדן, ישנן גם כמה דמויות חדשות: דני, שעוברת מעבודה סמי-מושחתת בתעשיית התרופות לעבודה על הקמפיין של בט, בת הזוג שלה, סופי, שעובדת כתחקירנית בתוכנית של אליס, השותף הטרנסקסואל שלהן מיקה והחברה המפוזרת שלהן פינלי, שהיא ללא ספק המתוקה והכיפית ביותר לצפייה מבין הקאסט כולו - הישן או החדש.

אם נתייחס ל"ישנן בנות: הדור הבא" כעוד סדרת טלוויזיה - היא די מיותרת. אבל אם נחזור לכוח שלה ככלי לשינוי חברתי, יש לה כמה יתרונות משמעותיים. קודם כל, עוד דמויות להטב"קיות בטלוויזיה זה תמיד טוב, אבל מה שנעים במיוחד לצפייה בסדרה הוא הוא הייצוג הטרנסקסואלי בסדרה. מלבד מיקה, גם  מנהל הקמפיין של בט מגולם על ידי גבר טרנס, אבל הזהות המגדרית שלו אפילו לא עולה בשני הפרקים הראשונים, כי היא לא רלוונטית לתפקיד שלו בסדרה. במקרה של מיקה, היא עולה אך ורק כשהוא בדייט ראשון, וגם אז - הזהות הטרנסית שלו מטופל בצורה מאוד רגישה, לא פרובוקטיבית ואנושית.

דווקא בגלל ש"ישנן בנות: הדור הבא" היא סדרה בינונית, קו העלילה של מיקה והייצוג הרגיש שלו עושה חשק לעוד דמויות וסיפורים כאלה, שעשויים להרגיל לאט לאט את הקהל להתחיל לתפוס טרנסים כסתם אנשים רגילים לכל דבר, כי, נו, זה בדיוק מה שהם.