הייתי מופתעת לגלות ש"סקסיפיי" הצליחה לפלס את דרכה אל רשימת הסדרות הנצפות ביותר כרגע בנטפליקס ישראל. סדרות דומות לה, כאלה ששמות במרכזן דמויות מוזרות ובלתי שגרתיות (קחו לדוגמא את "מסטיק" או "נערות דרי"), נדחקו לא פעם אל שולי התודעה הציבורית. הפיכתה של הקומדיה הפולנית ללהיט מסמלת איזו מגמה ששווה להקדיש לה רגע. נראה שהקהל הרחב הופך צמא יותר ויותר למוזרות: האנשים הלא אורדינריים עושים את מסעם מתפקידי המשנה שגונבים את ההצגה היישר אל התפקידים הראשיים. אפשר לומר ש"סקסיפיי" מוכיחה שזו שעתם היפה של האנשים המשונים בטלוויזיה.
"סקסיפיי" ראויה למעמדה כלהיט: היא בוחרת לייצר סחורה ספציפית מאוד - ואכן מספקת אותה. במרכזה עומדת נטליה, בחורה חרוצה שמתקשה במרחבים חברתיים וככל הנראה נמצאת איפשהו על הספקטרום. היא סטודנטית מצטיינת למדעי המחשב ומשקיעה את כל זמנה ומשאביה על מנת לשלוח מיזם לא פחות ממדהים לתחרות ארצית. אבל אחרי שנים של עבודה נמרצת, המרצה מוציא לה את הרוח מהמפרשים: לדבריו, הפרויקט של נטליה - אפליקציה לייעול שינה - איננו סקסי מספיק, ועל כן המלצתו החמה עבורה היא לשנות כיוון. אחרי לא פחות מחמישים דקות של פרק די מייגע ומייאש, נטליה מגיעה למסקנה המתבקשת. כולם בקמפוס מדברים רק על סקס, אז כנראה שזה חייב להיות נושא הפרויקט. כך קורה שבתולה בת 23 שמעולם לא הביעה עניין בסקס מחליטה לפתח אפליקציה לייעול האורגזמה הנשית.
בניגוד לגיבורי "חינוך מיני", גיבורות "סקסיפיי" לא לוקחות את עצמן ברצינות יתרה. הגישה הקלילה הזו של הסדרה, שלא מנסה להטמיע בדמויותיה מורכבות מכבידה או כפויה, היא שהופכת אותה למהנה לצפייה
היא לא עושה זאת לבד. נטליה מגייסת לפרויקט את חברתה פאולינה, שגם היא לא יודעת כלום על סקס, אבל בנסיבות אחרות. חיי המין שלה ושל מאריוש, בן זוגה מזה שנים, עלובים במיוחד; הוא נכנס, נותן עבודה במשך דקה וחצי במקרה הטוב, גומר ויוצא (כשסיפוקה האפשרי של פאולינה כלל לא עולה על דעתו). המבטים המשועממים שלה כשהוא גוהר מעליה - בהשוואה למבטים המזוגגים שהיא תולה בזוגות אוהבים באוטובוסים - מבהירים בדיוק כמה היא מתוסכלת וסקרנית. לצמד הוותיק שמרכיבות נטליה ופאולינה מצטרפת צלע שלישית וטרייה, מוניקה, בחורה חריפה שנולדה לאב עשיר ומרובע ונחושה למרוד בו ובמורשתו בכל צעד ושעל. היא לא הגיעה ללימודים כבר אלוהים יודע כמה זמן, היא מסתבכת בצרות באופן כמעט בלתי נמנע ושוכבת עם גברים על בסיס קבוע (אבל לא נהנית ובטח שלא גומרת). השלוש, כאמור, חוברות זו לזו למען פיתוח האפליקציה המדוברת, ויש כאן סתירה משעשעת: הן מתמקדות באורגזמה נשית למרות שכל אחת מהן, מסיבותיה שלה, לא מפיקה עונג מיחסי מין.
תיאור הדמויות עשוי ליצור את הרושם שיש לנו פה אוסף קלישאות לעוסות, ואין ספק ש"סקסיפיי" מסתמכת על קלישאות. הטלוויזיה מלאה באנשים שעל הנייר לא נראה שיסתדרו זה עם זה אבל הם מאחדים כוחות למען מטרה גדולה מהם. גם עיצוב הדמויות - כאשר כל אחת מהן היא טיפוס מאוד מסוים בדרכה שלה - עשוי להצטייר בתחילה כשבלוני. "חינוך מיני" למשל הסתמכה גם היא על אותה נוסחה שחוקה, כשבמקרה שלה נרשמה הצלחה חלקית בלבד ומערכת היחסים שנרקמה בין הגיבורים, מייב ואוטיס, הצטיירה לעיתים כמאולצת. אבל "סקסיפיי" מראה לסדרה הבריטית מאיפה משתין הדג: היא מצליחה לגרום לקלישאות לעבוד לטובתה.
איך היא עושה את זה? פשוט מאוד, היא מצחיקה. הדמויות לא נתפסות כשטוחות והקשרים ביניהן לא נראים תלושים, כי מציאות חייהן היא גם ככה מעין גרסה משעשעת ומוגזמת של המציאות עצמה. מלבד מוניקה, שכנראה עומדת להפוך לקראש של כל צופה וצופה, הדמויות בסדרה כולן די מגוחכות וקל מאוד לרחם עליהן ולחבב אותן. בניגוד לגיבורי "חינוך מיני", גיבורות "סקסיפיי" (כדמויות טלוויזיוניות ולא כאנשים) לא לוקחות את עצמן ברצינות יתרה. הגישה הקלילה הזו של הסדרה, שלא מנסה להטמיע בדמויותיה מורכבות מכבידה או כפויה, היא שהופכת אותה למהנה לצפייה.
הקלילות הזו נפגמת בגלל פרקים שהם ללא ספק ארוכים מדי (אין הצדקה לפרק של יותר מ-35 דקות בקומדיה), אבל "סקסיפיי" מגיעה בעטיפה יפה ומזמינה שעושה חשק להמשיך ולצפות. החל מהצילום החכם, דרך הצבעוניות ועד לפסקול המקורי והנפלא (שיצר המוזיקאי JIMEK עבור הסדרה), "סקסיפיי" עשויה בצורה מוקפדת ומהודקת. תשומת הלב לאסתטיקה ראויה להערכה, כמו גם השימוש המוצלח בעריכה קצבית ואפקטים קוליים לשדרוג התזמון הקומי. יש רגעים בהם "סקסיפיי" כמעט ומשדלת אותנו לצחוק (דוגמת הפעם בה נטליה מנסה להתחרמן וממששת לעצמה את הפטמות במכניות האופיינית לה) אבל גם רגעים קטנטנים וקורעים שעלולים לחמוק בקלות מעין הצופה (כששומרת המעונות הזקנה קוראת בשקיקה מילון אנגלי-פולני).
וכמובן, הסדרה עוסקת בנושא החביב על הטלוויזיה של ימינו: סקס. העיסוק בחלקים הפחות זוהרים של סקס כבר איננו פורץ דרך או חלוצי - כלומר, עשו זאת לפני "סקסיפיי" ויעשו זאת אחריה. ובכל זאת, יש משהו מרענן בבחירה לבחון את הנושא דווקא מנקודת מבטה של אישה לא מינית בעליל שנמצאת בתהליך למידה (ועל הדרך, מלמדת את הצופים הגברים כמה אמיתות חשובות). ואי אפשר שלא להתייחס גם למולדתן של הגיבורות - פולין - מדינה שאזרחיה ויוצאיה לא נתפסים בישראל כמלאי תשוקה במיוחד. דרכן של הגיבורות לגילוי המיניות שלהן נתקלת במכשול בדמות אופיה הדכאני ומעוות התודעה של הכנסייה הקתולית במדינה, שחינוך מיני באוריינטציה נשית ומודרנית איננו כלול בסדר היום שלה. הסדרה לא דוחפת בכוח מסרים לגרון ועל כן לא מייצרת אנטגוניזם, אבל יש לה אג'נדה ברורה כשמש (ורלוונטית מאוד): הנאתה של אישה בסקס, בניגוד למה שאולי טעיתם לחשוב, לא פחות חשובה מזו של הגבר.
האם "סקסיפיי" הייתה יכולה להיות עוד יותר מטורללת ממה שהיא? חד משמעית כן. האם היא הייתה יכולה לקחת צעד נוסף אל עבר הקרינג' האולטימטיבי? ללא כל ספק. אבל בסך הכל, מדובר בסדרה מבדרת וכיפית בעלת זהות מפוענחת ומגובשת, שיודעת בדיוק מי היא ומה יש לה להציע.