מילים כמו "שמאלץ" ו"קיטש" תמיד נתפסות כעלבון. אנחנו לא מכבדים סיפורים חמודים ומחממי לב כמו שאנחנו מכבדים את האפל והפסימי; מבחינת רבים מאיתנו, ליצירת אמנות איכותית אין זכות לומר משהו שטחי כמו "הכל יהיה בסדר". והנה באה סדרה כמו "אדוארד היקר" שזוהי מהותה – להסביר לנו שבסוף הכל יהיה בסדר, לא משנה כמה ההתחלה תהיה קשה. ב"אדוארד היקר", "שמאלץ" ו"קיטש" אינן הטלת רפש אלא הנחיות עבודה. וזה בסדר גמור – אבל יוצא לה פושר.

הסדרה נפתחת כשמטוס ממריא מניו יורק ללוס אנג'לס. חלק עלו אליו בשביל נסיעת עבודה, חלק תכננו לחזור הביתה, חלק עמדו להתחיל חיים חדשים. אבל למזג האוויר היו תוכניות אחרות, והמטוס התרסק. כל נוסעי המטוס נספו, חוץ מאחד: אדוארד, ניו-יורקר בן 12 שטס עם משפחתו לרילוקיישן בחוף המערבי. בני משפחתו נהרגו, הוא נותר עם דודתו ובעלה חשוכי הילדים, וכעת כל המדינה מסתכלת עליו כעל ילד בר-נס שניצל מאסון קטלני באורח פלא. אדוארד מנסה להתגבר על האבל ולבנות את חייו מחדש בסיוע בת השכן התימהונית והחביבה.

"אדוארד היקר", שהגיעה לאפל TV פלוס ב-3 בפברואר, מספרת גם את סיפורם של לא מעט אבלים שנותרו מאחור. למשל, אישה צעירה שאיבדה את סבתה, חברת קונגרס פורצת דרך, ומנסה כעת להיכנס לנעליה; גבר מגאנה שעובר לניו יורק כדי לטפל באחייניתו, שאמה מצאה את מותה בהתרסקות; אשת חברה עשירה כקורח שמגלה שבעלה, שגם הוא נהרג, לא היה עשיר כמו שחשבה, ובאופן כללי היה מלא בהפתעות. ויש עוד.

"אדוארד היקר" אינה רק סדרת אנסמבל: היא פסיפס. לעיתים קרובות יובהר לנו שלכל דמות שנקרית בדרכנו יש טראומות, פגמים ותקוות משלה. לפעמים זה יקרה בסצנה אחת שתוקדש לדמות כלשהי שאותה אולי לא נראה עוד בהמשך הסדרה; לפעמים זה קו עלילה שלם שיוקדש לדמות שהרגע צצה, בלי שמישהו יציג אותה בפנינו. זו ככל הנראה המטרה: אירועים טרגיים יכולים לשנות את החיים של מאות, אלפי ומיליוני אנשים, ו"אדוארד היקר" מנסה להמחיש לנו את זה ברמה התסריטאית והדרמטית. זה מעניין וחכם, אבל קצת סדר היה עושה לה רק טוב. סדרות רבות כבר הצליחו להשתלט על מספר רב של דמויות וקווי עלילה מקבילים, אבל כאן אין הרמוניה: יש המון סיפורים - חלקם מטלטלים יותר וחלקם פחות - והשילוב של כולם מרגיש כמו השלכה של המון סדרות לתוך בלנדר, ולא של אריגת שתי-וערב אלגנטית.

אין ספק שמטרת הסדרה היא לרגש אותנו. "אדוארד היקר" שייכת לז'אנר אהוב מאוד: דרמת המשפחה האמריקאית. הפסקול מורכב משירי רוק-רך בהם הזמר חצי-שר-חצי-לוחש, יש כאן דמויות בכל הגילאים - מגן חובה ועד פנסיה, ואין, למעשה, אויב אמיתי: יש טרגדיות, הן קורות, אבל בזכות אנשים טובים שאוהבים אחד את השני הכל אמור להיות בסדר.

מתוך "אדוארד היקר" (צילום: באדיבות אפל TV פלוס, יחסי ציבור)
קוני בריטון ב"אדוארד היקר" | צילום: באדיבות אפל TV פלוס, יחסי ציבור

יוצר "אדוארד היקר", ג'ייסון קטימס, אחראי גם לסדרה נוספת שמשתייכת לז'אנר הזה - "הורים במשרה מלאה". אבל כשמדברים על דרמות משפחתיות ואופטימיות קשה שלא להשוות את "אדוארד היקר" ל"החיים עצמם" – האפוס הגדול של משפחת פירסון שהסתיים בשנה שעברה והותיר אותי שבור לב. "החיים עצמם" הייתה יצירת מופת בז'אנר האמריקנה המשפחתית והמתקתקה, ולידה, "אדוארד היקר" נראית כמו גרסה מחוממת מהמיקרו. הארוחה עצמה עדיין ערבה לחיכי, וחובבי הז'אנר ודאי ייהנו ממנה, אבל היא רחוקה מלהיות מושלמת.

ייתכן שהבעיה היא בדמויות. טיילור שילינג, בתפקיד הדודה האימהית של אדוארד, עושה עבודה מוצלחת כתמיד (לא נשכח שאת למעשה פייפר מ"כתום זה השחור החדש", גברת, ואין ספק שאת יודעת את העבודה!); קוני בריטון ("הלוטוס הלבן"), שחקנית גדולה שלעולם לא תהיה האיי-ליסט שהיא שאפה להיות, מבדרת ונוגעת ללב כאשת החברה שמנסה להתאבל על גבר שלמעשה מעולם לא הכירה באמת. אז כן, השחקניות עושות עבודה לא רעה, אבל אין כאן אף דמות שתישאר איתי כמו רבקה פירסון של "החיים עצמם" או אמילי גילמור מ"בנות גילמור".

מתוך "אדוארד היקר" (צילום: אפל TV פלוס, יחסי ציבור)
מתוך "אדוארד היקר" | צילום: אפל TV פלוס, יחסי ציבור

ייתכן – ושיסלח לי אלוהים – שהבעיה היא באדוארד. ילדים יכולים להיות השחקנים הטובים ביותר בעולם, וכמי שחש עצמו גננת בכל פעם שהוא רואה ילד אבוד בסופר, אני לא יכול להישאר אדיש לדמותו של ילד בצרה. השחקן קולין אובריאן המתוק אמנם מכמיר לב, אבל הוא לא מצליח לסחוב בגאון את דמותו המורכבת והמעונה של אדוארד. אני משוכנע שעם הזמן וההתמדה, אובריאן יהפוך לשחקן טוב יותר (מי יודע – אולי נראה את זה גם בעונות הבאות של הסדרה, במידה ויהיו כאלה). בינתיים, קו העלילה המרכזי של הסדרה קצת מקרטע, וזה בין השאר בגללו. 

"אדוארד היקר" היא סדרה סבירה לחלוטין. יש בה המון מתיקות, חן ואהבת אדם - והם כנים וטהורים - אבל היא מבולגנת מדי, ולא מגובשת ומרגשת מספיק. לרגעים יש בה את כל מה שהופך את הז'אנר לפופולרי כל כך, ולרגעים יש בה כמה רגעים מגוחכים לרמת הקאמפ (סצנה אחת, שמערבת מעיל כתום וסורר, היא סצנה מצחיקה מאוד - ולא בכוונה). אז האם "אדוארד היקר" היא סדרה מומלצת? אם דרמות אמריקאיות סנטימנטליות ומשפחתיות הן כוס התה שלכם, אז שיהיה לכם לרוויה, וזכרו שמגיע לכם טוב יותר מזה. כל השאר – אפשר לוותר. לא חסרות סדרות טובות יותר.