טיול אחרי צבא חוזרת בעונה חדשה, כשהפעם, אחרי שחרשו את הודו, הם יוצאים ליעד מרכזי נוסף של המטייל הישראלי – דרום אמריקה. חלק יגידו שתכנית הטיולים הכי אינטליגנטית ואנושית חוזרת למסך, או שערוץ כאן 11 ממשיכים להגיש תוכן מעשיר גם אם צנוע, אבל אני לא התעסקתי בכל זה. כשגל ופבלו עלו על המטוס לברזיל, פשוט הרגשתי כאילו שני חברים ותיקים חזרו לחיי. זה סוד הקסם של טיול אחרי צבא, תכנית ששופעת במצרך נדיר בעולם הטלוויזיה – אהבה.
טיול אחרי צבא התחילה את דרכה כתכנית טיולים עם טוויסט מיוחד, שני גברים מבוגרים, שלא לומר מזדקנים, מתחקים אחר מסלולי המטיילים הישראלים כדי לחוות את החוויה הכל ישראלית שפספסו בזמן אמת. אבל עם כל הכבוד לקונספט, מהר מאוד מתברר שמקור הכוח אינו ברעיון המנחה, אלא בצמד המטיילים שנשלחו לשאת אותו על כתפיו. בגרסה וואחשית ולא קולינרית של המסע המופלא עם גידי ואהרוני, גל ופבלו סוחבים את הפורמט המיושן עם הכריזמה, חוש ההומור, ומערכת היחסים המקסימה ביניהם. בסופו של דבר אנחנו מקבלים שני אנשים מתוקים במיוחד, שעוברים ביחד חווית קשות, מטרידות, מרגשות או מעוררות השראה.
ההיפוך העיקרי מתכניות טיולים וקולינריה אחרות הוא שלא מדובר במומחים בתחומם, אלא להיפך - מטיילים בוסריים שמגיבים מהבטן למה שהם פוגשים. השניים מוזיקאים בהכשרתם, אבל בתכנית הם מתפקדים יותר כסלבריטאים אהובים. פעם או פעמיים בפרק הם ישלפו את הגיטרה ויבצעו איזה שיר, אבל תכלס - לא תראו כאן ביצועים מעניינים או טובים במיוחד, וכל העניין מרגיש יותר כמו סתם שני בחורים שהביאו גיטרה לטיול (לרוב נורת אזהרה לטיפוסים בעייתיים, אבל נסלח לגל ופבלו). החובבנות והרישול זה חלק מהכיף בטיול אחרי צבא, התלונות של פבלו, המבט הנאיבי של גל והכפתור בחולצה שתמיד פתוח לאוורר את שיער החזה.
כמו בהודו, גם הפעם הם עוברים בין פעילויות תיירות יזומות, כמו חוות גאוצ'וס בברזיל, טיול קצר (ממש קצר) ביערות הגשם של האמזונס, או ביקור בבית ספר לשאמאנים. הם מבקרים באתרים מרכזיים, כמו מאצ'ו פיצ'ו ואגם טיטיקקה, אבל בין אתר לאתר משולבות הפעלות יותר מחויכות.
הרגעים הלא נעימים מגיעים כשהמקומיים מתעללים בחיות כחלק מהאטרקציות התיירותיות. כשמדריך הטיולים ביער הגשם תלש עצלן חמוד מהעץ והציג אותו לראווה, זה היה מעט מטריד, אבל כשהבוקרים הברזילאים הדגימו להם אילוף אגרסיבי של סוס פרא, זה כבר היה ממש קשה לצפייה. עם זאת, התגובה המזועזעת והעצובה של השניים למראות מרככת את המכה, הם ממש לא אדישים לסבל, להיפך, וליבו של פבלו ממש יוצא לחיות המסכנות. גם הביקורים בשכונות העוני מעוררים חוסר נוחות, אבל בסך הכל התכנית מצליחה לשמור על כבודם של מושאי הסיקור, ובלי יותר מדי קיטש מיותר.
בכאן 11 כמו בכאן 11, הם היו חייבים לתבל את התכנית בתוכן חינוכי, כזה שעוטף אותה בשכבה דקה של שעמום. הפרקים ארוכים במיוחד, כ-50 דקות כל אחד, ונעים בנינוחות ולאות שגורמת לך לשלוח את היד לסמרטפון מדי פעם, והם משובצים בקטעי טקסט קצרים שמופיעים על המסך ומוסיפים מידע רלוונטי על המקום בו הם מבקרים. אבל אם בעונה הראשונה הטקסטים היו לימודיים וסאחים, העונה נעשה שינוי מבורך והם קשורים יותר למתרחש על המסך. אם גל ופבלו ידברו על משהו, בלון הטקסט יענה על שאלה שהעלו, במקום סתם לזרוק על הצופה מידע לא רלוונטי.
גל ופבלו מצדם מנסים להביא ערך מוסף, ומתפלספים עד אינסוף על חוויותיהם, בעיקר כל פעם שהם פוגשים עוני בלתי נתפס, או מהצד השני, יופי חד פעמי. השיחות וההגיגים ביניהם לא מעמיקים במיוחד ברמה אנתרופולוגית או פילוסופית, אלא בעיקר מביאים למסך מנה גדושה של מתיקות. כשהשניים יפגשו משפחה שגרה בפחון, גל ייזכר בילדים שלו, ופבלו יביט בתינוקת בת יומה ובניגון הדיבור המוכר שלו יגיד, "מה היא מבינה, אה גל? מה היא מבינה איפה היא חיה".
במקומות ורגעים שאין ממש מילים שיצליחו לתארם, לא צריך הרבה יותר מזה. גם אם הדיונים לא מחכימים, הם מחזקים את הפן האנושי של התכנית, את אותה אהבה שפועמת בלב הסדרה. גל ופבלו שופעים אהבה לרוב מה שהם פוגשים (יש גם ימים יותר נרגנים), אבל מעל לכל הם אוהבים אחד את השני, כל התכנית הם מתחבקים, מתנשקים, מתכרבלים ומכריזים על אהבתם ההדדית. זה אמיתי וכן ומתוק בצורה בלתי רגילה, וזה מה שהופך את טיול אחרי צבא לחוויית צפייה מחממת לב, ולהישג קטן אך יוצא דופן – תכנית טיולים מתגמלת רגשית.
טיול אחרי צבא 2 משודרת בימי רביעי ב-21:00, בכאן 11