שמה של קיילי קווקו אמנם לא ממש הולך לפניה, אבל אם תראו את תמונתה אין סיכוי שלא תזהו אותה: השחקנית, כידוע, מוכרת במיוחד בזכות הופעתה בסיטקום המצליח "המפץ הגדול", בו גילמה את דמותה של פני. התפקיד המדובר הוא בהחלט העיקרי שמזוהה איתה עד ימינו אנו, אבל הוא ממש לא היה היחיד: קווקו השתתפה גם ב"8 כללים פשוטים" ו"מכושפות", ואולי תזכרו אותה גם מהסרט "שושבין להשכרה". לרקורד המרשים הזה הצטרפה לאחרונה גם הסדרה בכיכובה, "הדיילת", שזכתה לתשבחות. דעתם של המבקרים לסדרה הייתה חיובית, אבל היה בה גם פגם מהותי - כאשר חלק מהעיתונאים התייחסו לקווקו כאל שחקנית חדשה בתעשייה.

בהודעה לתקשורת לקראת הגעת הסדרה למסך הבריטי, התייחסה השחקנית לתואר החדש והמפוקפק שהוצמד לה. "זה מאוד מצחיק בעיניי שקראו לי 'חדשה' לאחרונה, זה היסטרי. פתאום הם מחקו את כל העבר שלי. מישהו זוכר שהייתי בסיטקום הזה במשך פאקינג 12 שנה, לפני שש שניות בערך? לא". בתחילת החודש, בראיון למגזין וראייטי, קווקו סיפרה פעם נוספת על התגובה שלה לתואר "שחקנית חדשה": "אני דיברתי עם המנהלים שלי, ואמרתי 'חבר'ה, הם קראו לי 'חדשה'. אני נמצאת כאן כבר 30 שנה'".

שחקנים רבים שבילו שנים מחייהם בגילום דמות מיתולוגית זוכים לתהילה רבה - ובו זמנית חשים כלואים בתוך אותה הדמות. ג'ניפר אניסטון, למשל, הביעה בעבר תסכול מהמגבלות שהציב לה התפקיד משנה החיים ב"חברים": בריאיון למגזין הוליווד רפורטר מהקיץ האחרון, סיפרה אניסטון כי "לא יכולתי להוריד את רייצ'ל גרין מהגב שלי כל החיים. לא יכולתי לברוח ממנה, וזה ממשיך להיות משודר ואת אומרת, 'תפסיקו לשדר את הסדרה המזוינת הזו'". קווקו, לעומתה, מחזיקה בגישה אחרת; לדבריה, הרעיון לפיו אדם יכול להיתפס באופן מסוים אחרי ששיחק את אותה דמות למשך זמן הוא "מוטעה".

ובכל זאת, אם התווית כן הייתה נדבקת אל קווקו אחרי שגילמה את פני - זה לא היה מטריד אותה: "אם אהיה הטייפקאסט של בת השכן מהסיטקום לשארית חיי, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי אי פעם. אנשים שכל כך מנסים למחוק את מה שהביא אותם לכאן - טועים. אני חושבת שצריך לאמץ את זה. אני חייבת את כל הקריירה שלי ל'המפץ הגדול'. אני אומרת את זה כל הזמן". 

אז כן, תמיד נזכור את קווקו בחיוך ככוכבת אחת הקומדיות הפופולריות - אבל הסדרה החדשה שלה, שכבר נמצאת בדרכה לעונתה השנייה, דווקא שייכת לז'אנר אחר לחלוטין: "הדיילת" עוקבת אחר קסנדרה באודן, שמתעוררת בחדר המלון שלה בבנגקוק ומוצאת, למרבה התדהמה, גופה ששוכבת לצידה. בעודה מפחדת להתקשר למשטרה, ובלי שום זיכרון של האירועים שהובילו למראה המטריד הזה - היא מתחילה את יומה כרגיל כאילו כלום לא קרה, אבל לא יכולה שלא לתהות אם היא זו שביצעה את המעשה החמור.