הדרמה "הנערים" של קשת ו-HBO, זוכת 14 פרסי האקדמיה הישראלית, השלימה סבב מכירות בינלאומי נוסף שבמהלכו נמכרה לשירותי הטלוויזיה בתשלום Now TV שבהונג קונג, לרשת הברודקאסט SBS שבאוסטרליה, ולשידורי VOD בפלטפורמת ה-OTT "Mola TV" באינדונזיה - המדינה המוסלמית הגדולה בעולם.

הסדרה המצליחה, ששודרה בישראל בשנה שעברה, נמכרה כבר לרשת +Canal הצרפתית, ל-HBO אמריקה הלטינית ואירופה, לערוצים בבלגיה ובוסניה הרצגובינה, וכמובן לפלטפורמות הישראליות yes, HOT, סלקום ופרטנר.

קרני זיו, מנהלת הדרמה של קשת, אמרה כי "אנחנו שמחים שסדרה שבמרכזה סיפור אנושי טרגי מלב ליבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מסוגלת לחצות גבולות ולגעת בלבם של צופים מכל רחבי העולם, ועכשיו, לראשונה - גם צופים מוסלמים. לסיפור אנושי טוב אין גבולות. קשת גאה לעבוד עם מיטב היוצרים הישראלים וליצור חווית תוכן ישראלית המתגלה גם כסיפור אוניברסלי". 

הנערים (צילום: רן מנדלסון)
צילום: רן מנדלסון

הסדרה, שיצרו חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל, ושהופקה על ידי מובי פלוס, היא הפקה משותפת ראשונה מסוגה של קשת ו-HBO, שדוברת עברית וערבית. הסדרה עוסקת באירועי קיץ 2014 בישראל שלפני מבצע "צוק איתן" - חטיפת שלושת הנערים היהודים ורצח הנער מוחמד אבו ח'דיר - ושודרה בישראל ובעולם במהלך 2019-2020. הסדרה נגעה בעצבים החשופים של החברה הישראלית, עסקה באומץ בשאלות של נאמנות ומוסר ועוררה שיח בפרופיל גבוה במדיה הישראלית והעולמית. 

לדבריו של חגי לוי, אחד מיוצרי הסדרה (לצד תאופיק אבו ואיל ויוסף סידר), המניע ליצירה הוא הרצון לצאת ולהתריס נגד תפיסות פשטניות של המציאות שמייצרות תמונת עולם דיכוטומית, חד ממשית ולא מורכבת. במציאות, כפי שהוא הגדיר זאת בראיון ל"הארץ", "איטס קומפליקייטד". בדיוק באותה רשת חברתית שממנה נלקח הביטוי הזה, התחוללה סביב הסדרה סערה לא קטנה. מגיבים מכל קצותיה של הסקאלה הפוליטית ביקרו את הסדרה, בהתאם להשקפת עולמם. "הדבר המרכזי שם הוא קיטש. במובן של פשטנות, של שחור-לבן ובעיקר במובן של קלישאות", אמר לוי בראיון. "לאנשים בכלל לא אכפת לומר משהו שכבר נאמר המון פעמים. היעדר מוחלט של מורכבות, לא פחות בשמאל מאשר בימין".

אבי ניר ויוצרי "הנערים" (צילום: צילום: Jeff Kravitz, באדיבות קשת, מובי פלוס, HBO. )
מנכ"ל קשת, אבי ניר, יחד עם יוצרי הסדרה | צילום: צילום: Jeff Kravitz, באדיבות קשת, מובי פלוס, HBO.

אמילי נוסבאום, מבקרת הטלוויזיה זוכת פרס פוליצר, כתבה עליה בזמנו כי "הגדולה של הסדרה היא באופן שבו היא מכילה את הביקורת בתוכה ומאפשרת לדחפים מנוגדים להתנגש ללא פתרון. אפילו הדמות המרושעת ביותר מקבלת הזדמנות לטעון את שלה... בליבה, זוהי סדרה על הכלכלה האכזרית של אמפתיה בזמן מלחמה: מי מקבל אותה, מי ראוי לה, וממי היא נשללת".