ב-2018, הפכה סדרת התעודה "ארץ פראית מאוד" לאחד הלהיטים הטלוויזיוניים המפתיעים ביותר של השנה. הסדרה, כזכור, בחנה את סיפור הקמתה, עלייתה ונפילתה של הקומונה ראג'ינשפורם באורגון שבארה"ב, אי אז בשנות השמונים. אותה קומונה הוקמה על ידי חסידיו של הגורו ההודי הנודע - שנחשב, בלשון המעטה, לשנוי במחלוקת - בהגוואן שרי ראג'ניש, המוכר יותר בשם אושו. בין השאר, הסדרה מתעכבת גם על דמותה של יד ימינו, מא אננד שילה, ותפקידה המשמעותי במאבק בין חסידיו של הגורו, לבין הרשויות במדינה.
הניסיון של חברי הכת להתרחב ולהשתלט על העיר הסמוכה לקומונה שהקימו התאפיין לעיתים בעבירות על החוק. הסכסוכים המתמשכים עם התושבים והרשויות והחשד למעשים פליליים חמורים - יחד עם האישיות הפרובוקטיבית הן של אושו והן של שילה - מיקמו את הקומונה במרכז השיח הציבורי וגרמו למערכות אכיפת החוק להשקיע משאבים במטרה לסגור אותה לאלתר. הבהגוואן מצא בהמשך גם עוזרת חדשה, מה שגרם למתיחות מול שילה ובסוף גם לפרישתה מן הקומונה. שילה עזבה את הכת של אושו ללא התראה ב-1985 והתבססה בגרמניה, בעוד האשמות נגדה בדבר עבירות שונות (ניסיון לרצח, בין השאר) נותרו פתוחות. לאחר נטישתה, הוקיע אותה אושו וחרץ כי היא האחראית הבלעדית לכל הזוועות והצרות שיוחסו לקומונה, בהן גם ניסיון הרעלה. שילה הוסגרה לארצות הברית ב-1986, הורשעה יחד עם עוד שתיים מחברות הכת באישומים שונים וריצתה עונש מאסר של מספר שנים. מאז, היגרה לשוויץ שם היא חיה גם כיום. אושו נפטר כבר ב-1990.
את הקומונה אמנם הקים אושו עצמו - אבל אין ספק ששילה היא שיצאה הכוכבת הגדולה של הדוקו ההוא, שנוצר על ידי האחים דופלס והועלה לנטפליקס. כעת, סרט חדש חוזר לסיפורה של האישה המרתקת שכולם אוהבים לשנוא (או שונאים לאהוב): דמותה הנערצת או האימתנית של שילה עומדת במרכזו של הדוקו החדש שעלה בשבוע שעבר לנטפליקס, "מחפשים את שילה". הסרט מתעד את חזרתה של שילה להודו אחרי כמעט ארבעה עשורים ואת הפגישה המחודשת עם חבריה הוותיקים ומשפחתה.
לדברי במאי הסרט, "'ארץ פראית מאוד' הייתה על האירוע באורגון. היא ניסתה להביא את כל העובדות והייתה פיסת תחקיר עיתונאי. הסרט מתעמק יותר באדם ומנסה לתת מבט אינטימי על המסע של שילה בהודו אחרי 34 שנים. עכשיו כשאור הזרקורים חוזר אליה, איך החברה מגיבה אליה? היו קולות שונים: יש ילדים בני 15 שרואים בה אייקון תרבותי, יש נשים שרואות בה תמצית של פמיניזם, יש אנשים שרואים בה פושעת".
האם שילה עצמה צפתה בזמנו ב"ארץ פראית מאוד"? היא טוענת שלא. בריאיון חדש למגזין ווג, מספרת שילה כי "לא צפיתי בזה, חייתי את זה. זו הייתה הפרשנות של יוצרי הסרט לחיי. אנשים יכולים לתת פרשנויות ונקודות מבט, אני לא מתערבת". שילה נולדה בוואדודארה שבהודו בשם שילה סילברמן והייתה בת 16 בלבד כשעברה לארצות הברית והצטרפה לפולחן של אושו. "מבחינתי זה היה מאוד קל", היא אומרת, "התאהבתי בגבר. לא הייתי צריכה לחשוב על זה. ולא הייתה לי מספיק אינטליגנציה בשביל לחשוב על זה או לפקפק בזה. אחותי אומרת לי, גם היום בגיל 70, 'את כל כך טיפשה'". לדבריה, האחים שלה פגשו את אושו - אבל לא נשבו בקסמיו כמוה: "הם פגשו אותו כשהיה להם רושם אחר שלו, בלי שום קשר אליי. כשאני פגשתי איתו, התמוגגתי. הם לא התמוגגו, זה ההבדל. והם קוראים לי טיפשה".
בריאיון, נשאלה שילה האם היו בה רגעים של ספק עצמי בשנות השיא של הקומונה. "הייתה לי אמונה. האמונה שלי הייתה במאה אחוז, והתאהבתי בו. ולא היו לי ספקות. עדיין אין לי ספקות בעניין הזה: לא פחדתי ממנו, אמרתי את דעתי. למזלי, הייתה לי ההזדמנות להיות העוזרת האישית שלו כדי שנוכל לשוחח, ויכולתי לשאול אותו כל דבר שרציתי לשאול. היה לי הרבה כבוד יחד עם אהבתי לגאונות שלו. לא הייתי החסידה הממוצעת: לא הלכתי אחריו כי חיפשתי שקט נפשי או רציתי להיות נאורה. לא. הייתי מאוהבת בגבר הנאה הזה. מה אני יכולה להגיד? זה כזה פשוט".
כיום, שילה מנהלת שני בתי אבות במייספרך, שוויץ שתחזוקתם גוזלת את רוב זמנה. "יש לי רק תחביב אחד - העבודה שלי. זה הופך את זה להרבה יותר פשוט וקל. אין לי תשוקות גדולות לגבי דברים שאני מרגישה שלא הייתה לי הזדמנות לעשות". היא מודה כי מדי פעם גם היא נהנית מסרטים היסטוריים, ומה עם נטפליקס? ובכן, למרות שהיא הפכה לכוכבת של שרת הסטרימינג - היא לא מחזיקה בחשבון משלה: "אין לי נטפליקס. יהיה לי חשבון רק כשהם יתנו לי אחד כזה בחינם".