בכל מקום: אנחנו פוגשים את שני כהן הרבה. זה יכול להיות כדמות ב"ארץ נהדרת", בהפסקת הפרסומות - אבל גם על המסך הקטן ומעכשיו גם הגדול בתפקידים דרמטיים. השחקנית שהפכה שם נרדף לקומדיה, יצאה לאט לאט מאזור הנוחות, אבל אם תשאלו אותה דווקא "בחוץ" היא מרגישה בנוח.
כהן הגיעה ל"גלית ואילנית", שיתפה על החוויה שלה בתפקידי משחק דרמטיים, איך היא חווה את המצב הפוליטי במדינה וחשפה מתי שחקני "ארץ נהדרת" יכולים להתפנות לתפקידים אחרים. "כשאתה נמצא ב'ארץ נהדרת', חצי שנה אתה מחויב למערכת ואז חצי שנה יש לך לבחור מה תרצה לעשות. הרבה פעמים מספיק שההצעה לא מספיק מעניינת - אז את מעדיפה שלא לעשות. זו פריבילגיה שיש לנו".
אז מה קרה בסרט "גרגירי חול"?
"קראתי את התסריט והתפקיד, ראיתי שיש שם אתגר מרתק בבניית דמות כי היא חולה בטרשת נפוצה. כמו שאני אוהבת בקומדיה להסתכל ולבודד את הניואנסים הקטנים ביותר באנשים, אז מבחינתי בדרמה זה אותו הדבר. תפקידי האופי הכי מעניינים אותי כי אלו תפקידים שצריך להסתכל על אנשים מסוימים ולנסות להתחקות אחריהם ולייצר מישהו אחר".
על מה הסרט?
"סרט מקסים ורגיש על משפחה בדימונה. האמא חולה בטרשת נפוצה והילד מוצא נחמה בפורום של כותבים צעירים. הוא מסתיר ומסתבך, ודמות האמא גם בדיכאון. זה האתגר הגדול: איך עושים את זה מבלי ליפול לרחמים עצמיים, ואיך מייצרים דמות בעלת גוף שיש בו גאווה למרות הכאב התמידי".
זה כלל עבודה פיזית גדולה.
"כן. נפגשתי עם חולות והייתי צריכה לבחור בתוך כל מחלת הטרשת הנפוצה איפה זה פוגע בדמות, איפה העצבים נחלשים. צריך לעשות בחירות מאוד ספציפיות".
חשבת שייקח זמן עד שיתייחסו אליך ברצינות כשאת עושה דרמה מול הדמויות המוכרות?
"אני בכלל לא מוטרדת מזה. במציאות אני לא רק ליצנית, יש בי משהו שהוא לא לצי במהות. אני כנראה מחזיקה בשני הקטבים האלה, מרגישה מאוד נוח בשניהם ולא רואה סיבה לבחור. אני אוהבת את שני המדיומים האלה ומרגישה שהקהל הולך איתי".
"עכשיו ב'השוטרים' יש דיונים מסביב לסדרה שמלווים אותי. לדוגמה, הלכתי בקניון ושמעתי דיונים שלמים על 'מיקי' (דמותה של כהן בסדרה), אם היא מתנהגת בסדר. אנשים מתחילים לריב לידי, אבל זה נורא מצחיק כי צחי הלוי מגונן על הדמות שלו ואני על שלי, ויש בינינו התכתבויות כמעט בתור הדמויות - ממש מתווכחים, נסחפנו לתוך הסדרה והדמויות. אני לא מרגישה שמישהו אומר: 'היא מצחיקה אבל לא יכול לראות אותה כרגע'".
בכל הזמן הזה הבנות גדלות בבית.
"זה לא תמיד כל כך עמוס. מה שקורה עכשיו זו לידה של כמה פרויקטים בו-זמנית. את 'גרגירי חול' צילמנו לפני שלוש שנים, את 'גן קופים' שייצא בהמשך השנה צילמנו לפני שנה. יש תחושה שלא ברור מתי אני בבית, אבל אני מאוד נוכחת. אני משתדלת לא לקחת יותר מפרויקט אחד בכל תקופה".
ראינו אותך אפילו מתנצלת על כל העשייה.
"נכון, לפעמים לא נוח לי ואני עובדת על זה. אני מסתכלת על שחקניות אחרות ואומרת: 'איזה יופי היא עושה את זה' ורוצה לחשוב כך גם לגבי עצמי. זה מאוד מושרש, ולפעמים אני חושבת שזה מרגיז אבל מה אעשה".
את כבר פחות מתנצלת ומבינה את המקום שלך.
"נכון, אני עובדת על זה פעם בשבוע כשאני מדברת על זה במשך שעה. את מרגישה ממש את התהליך שאת עוברת, הדרך והלב שנפתח. להיות בטיפול זה כמו ללכת עם תרמיל אבנים ובדרך אומרים לך: 'את עם תרמיל עם אבנים, תורידי רגע' - ואת חושבת שאת בלי תרמיל ושהכל בסדר. כשאת מורידה, את מבינה. החיים נעשים יותר קלים כשאת עובדת לשמור על הנפש שלך ולדבר את מה שעובר עלייך".
בין תפקיד בקולנוע, וחזרה לדמות ב"ארץ נהדרת" (שחוזרת בראשון לעדכון מיוחד מההצבעה בכנסת), כהן משתדלת להזכיר לעצמה שלצד הקריירה והמשפחה יש מקום גם לעצמה. "לפעמים חושבים שלהתבגר זה מבאס, אבל איזו בינה יש לי, אני לא רוצה לחזור דקה אחורה. אני מקווה שכל הזמן אמשיך לגדול ולהחכים. אני מתבגרת, אז לפחות שאהנה מכל הטוב, ויש טוב".
לא חסר קצת צחוק בתקופה הפוליטית הזו?
"יש רגעים מאוד קשים, וגם לי חסר קצת מקום לצחוק. אני חושבת שאנחנו ב'ארץ נהדרת' נחזור מוקדם מהצפוי".
יש דמויות שאת חושבת שבא לך לעשות?
"אנחנו כבר די מסודרים על דמויות, אבל אנחנו מקליטים אחד לשני אם פתאום אנחנו עולים על משהו בנוגע לדמות, גם אם היא של מישהו אחר".
זה זמן לסאטירה או שעכשיו זה קשה יותר?
"זה ה-זמן לסאטירה. המציאות עולה על כל דמיון, ומאוד קשה להתגבר על הטרלול. אנחנו אמורים להיות הטרלול שצוחק אבל יש בלאגן שהוא גדול מדי, כאוס גדול מדי".
כמה את סומכת על הפוליטיקאים?
"אני מודאגת מאוד ולא רגועה, אבל באמת מלאת תקווה לטוב. למרות שהדברים נראים מאיימים אני מאמינה בחוזק שלנו. צריך לקחת אוויר ולא לתת לדברים לפרק אותנו".