לא מזהים את השם ג'ון שוורצוולדר? כנראה שאתם לא מעריצים אדוקים של "משפחת סימפסון". שוורצוולדר עבד בחדר הכותבים של הסדרה מ-1990 ועד 2003, ונחשב עד היום לאחד התסריטאים האגדיים והאהובים ביותר של הסדרה. הוא כתב 59 פרקים ממנה - יותר מכל תסריטאי אחר שעבד עליה, ועד היום השם שלו משמש כרפרנס לסגנון מסוים של הומור.

לפני "משפחת סימפסון", שוורצוולדר עבד ב"סאטרדיי נייט לייב" במשך עונה אחת, ולאחר שעזב את הסדרה המצוירת הוא עבר לכתוב ספרים. כיום, בגיל 72, הוא מעניק ראיון נדיר באמצעות מייל למגזין הניו יורקר, ומעריצי הסדרה חוגגים, כיוון ששוורצוולדר לא רק שלא התראיין בשנים האחרונות, הוא גם לא נהג לעשות זאת יותר מדי בימיו ב"משפחת סימפסון".

בראיון, שוורצוולדר מספר על ההשפעות הקומיות שלו, האופן בו הקריירה שלו התקדמה בימיה המוקדמים, חושף מעט מתהליך הכתיבה שלו וגם מאמת כמה שמועות לגבי "משפחת סימפסון". למשל, העובדה שחדר הכותבים של הסדרה עבד באופן כמעט עצמאי מלחצי הרשת ועם מינימום התערבות מדרגים גבוהים יותר. "כן. הודות לדיל שחתמו המפיקים, האנשים של פוקס לא יכלו להתערב בסדר בשום צורה, מלבד הגבלות צנזורה שקיבלנו", הוא אומר. "הם לא קיבלו עותקים מוקדמים של התסריטים, הם לא יכלו להשתתף בקריאות, למרות שהם מאוד רצו".

View this post on Instagram

A post shared by The New Yorker (@newyorkermag)

במהלך השיחה, המראיין הסביר כי "משפחת סימפסון" הפכה תסריטאים לכוכבים, לשמות שהצופים מחפשים על המסך, מה שעד אז קרה רק עם שחקנים ובמאים, ושחדר הכותבים של הסדרה נחשב לפסגת ההישגים עבור כותבי קומדיה במהלך העונות המוקדמות. "אני יודע שיש אנשים שחשבו עלינו כעל אלים, ואולי אנחנו אלים", ענה שוורצוולדר, "אני לא אומר שאנחנו לא אלים. אבל אף פעם לא היה לנו אגו מנופח לגבי זה, כי ידענו שאפשר להחליף אותנו באלים אחרים בשתי שניות, וכנראה בשביל פחות כסף".

בין היתר, שוורצוולדר גם אישר את השמועה לפיה הוא אחראי על הבאת המילה "Meh" לסדרה, אחרי ששמע אותה מקולגה שלו בתקופה שעבד במשרד פרסום, וגם את השמועה שבשלב מסוים הוא החל לכתוב מהבית במקום מהמשרד. הוא נשאל אם זה נכון שהסיבה הייתה שהוא רצה להיות מסוגל לעשן בעבודה, וענה: "לא רציתי ללכת לעבודה כל יום. הזדקנתי, אני מניח. לא היה לזה קשר לעישון". 

שוורצוולדר גם חושף בראיון את אופן הכתיבה שלו - הוא אומר שלכתוב זה קשה, אבל לשכתב זה כיף, ולכן הוא דאג לכתוב תסריט מלא כמה שיותר מהר, אפילו עם בדיחות ממוצעות ודיאלוגים גרועים, ובבוקר שאחרי קם לתסריט מוכן ושיכתב אותו.

בנוסף, התסריטאי מספר שהוא לא אהב את כל הדמויות במידה שווה. "אני חושב שלכל אחד מאיתנו היו את הדמויות המועדפות עליהם לכתיבה", הוא אמר. "לכתוב פרק על מר ברנס תמיד היה כיף עבורי. והומר, כמובן. פאטי וסלמה - פחות. אבל כל הדמויות בספרינגפילד יכולות להיות מצחיקות, פשוט צריך לתת להן משהו מצחיק לומר". 

באשר לשמועה שהוא כתב את הומר כאילו הוא היה כלב ענק, שוורצוולדר בהחלט מאשר: "כן, הוא כלב גדול מדבר. רגע אחד הוא האיש הכי עצוב בעולם, בגלל שהוא איבד את עבודתו או הפיל את הסנדוויץ' שלו או הרג בטעות את המשפחה שלו. אז, רגע אחרי, הוא האיש הכי שמח בכולם, כי הוא בדיוק מצא פני, אולי מתחת לאחת הגופות של בני משפחתו. הוא לא באמת כלב, כמובן - הוא חכם יותר - אבל אם אתה כותב אותו בתור כלב, אתה לא יכול לטעות".