הכל נראה מאוד מושך בטריילרים של "נשות הלעולם לא". הסדרה, שעתידה לעלות בחודש הבא ב-HOT, yes וסלקום tv, היא הפקה מקורית של HBO, ועבור גיקיות וגיקים מסוימים היא בטח נראית כמו סוג מסוים של הגשמת חלומות: העצמה נשית, אנגליה של המאה ה-19, כוחות מיוחדים. הסדרה עוסקת בקבוצת נשים שמגלות כי בעקבות אירוע מסתורי לכולן יש כוחות על, והן מקימות לעצמן בית שיאגד בתוכו את כל הנשים "הנגועות" ביכולות המיוחדות האלו. על פניו, חובבי הז'אנר אמורים להתלהב מהסדרה העתידית, אבל יש בעיה שמאפילה עליה - שם אחד שקשור בה משנה את הסטטוס שלה ממעוררת ציפייה למעוררת חרדה: ג'וס ווידון.

עד לא מזמן, ווידון היה עד לא מזמן אחד האנשים המוכרים והאהובים בקרב שוחרי הפנטזיה והמדע-בדיוני. עבורם, הוא היה אייקון: האיש שלקח את מה שיכול היה להיות סדרת תיכון צ'יזית והפך אותה ל"באפי ציידת הערפדים", אחת מסדרות הטלוויזיה המדוברות אי פעם. הוא גרם לפמיניזם להיראות מגניב וגרם לערפדים להיראות סקסיים, הרבה לפני ש"דמדומים" עשתה זאת. כל יצירה שלו הייתה לאירוע מרגש בקרב מעריציו, גם אם בוטלה בטרם עת (כמו "פיירפליי", מערבון החלל האהוב שלו). וכל זה היה עוד לפני שיא הקריירה שלו: בהמשך, ווידון כשנבחר לביים את סרט "הנוקמים" הראשון, שהיה אחד הסרטים המצליחים בהיסטוריה וקו פרשת מים ביקום הקולנועי של מארוול.

מתוך "נשות הלעולם לא" (צילום: yes,  יח"צ)
מתוך "נשות הלעולם לא" | צילום: yes, יח"צ

אבל שם החלה הנפילה. "הנוקמים: עידן אולטרון" בבימויו אמנם הצליח כלכלית, אבל התקבל בקרירות בקרב המבקרים ואפילו בקרב המעריצים. כשעבר למתחרים ב-DC והשתלט על בימוי "ליגת הצדק", התוצאה הייתה כישלון כלכלי (יחסי) וכישלון ביקורתי (מסיבי). בין לבין, גם במישור האישי צרות החלו לצוץ: גרושתו של ווידון, קאי קול, פרסמה מאמר אישי בו היא מספרת על הפעמים הרבות בהן בגד בה כשהיו נשואים, בין השאר עם שחקניות ונשות צוות מהסט של "באפי".

נקודת אור אחת עבורו הייתה "נשות הלעולם לא". אמנם ווידון לא היה נאמן לאשתו שלו - אבל הוא תמיד אהב לכתוב דמויות של נשים חזקות, ו"נשות לעולם לא" התאימה למוטיב הזה בדיוק. הסדרה, שווידון כתב, ביים והפיק, החלה צילומים בשנה שעברה אך אלו הושהו בשל התפשטות נגיף הקורונה. חודשיים לאחר שהצילומים חזרו ווידון הודיע שסיים את תפקידו בניהול הסדרה שיצר, ואת מקומו בניהול הסדרה למשך המחצית השנייה של העונה לקחה התסריטאית והמפיקה פיליפה גולסט. לטענת ווידון, הוא התפטר מהסדרה בגלל הקושי לעמוד בראש סדרה בעת מגפה עולמית. 

זה באותה מידה יכול להיות נכון, אבל כמעט במקביל להתפטרותו של ווידון האשמות נוספות נגדו החלו לצוף אל פני השטח - הפעם מצד שחקנים שונים שעבדו לצידו. בקיץ האחרון ריי פישר, שגילם את סייבורג ב"ליגת הצדק", סיפר שווידון התנהג אליו בבריונות ויצר סביבת עבודה רעילה בעת צילומי הסרט. כמה חודשים לאחר מכן השחקנית כריזמה קרפנטר, שגילמה את קורדיליה צ'ייס ב"באפי ציידת הערפדים" ובסדרת-הבת שלה, "אנג'ל", פרסמה פוסט ובו עדות מפורטת על יחסו המתעלל של ווידון לאורך השנים, כשלדבריה - הוא נהג בה בזלזול והתאכזר אליה בדרכים שונות לאורך התקופה בה עבדה תחתיו. מאז, שחקניות ושחקנים נוספים שעבדו תחת ווידון עמדו לצד המתלוננים עליו.

ג'וס ווידון, 2018 (צילום: Axelle/Bauer-Griffin/FilmMagic, getty images)
ג'וס ווידון, 2018 | צילום: Axelle/Bauer-Griffin/FilmMagic, getty images

כך, תדמיתו של ווידון הוכתמה והוא הפך מיוצר פורץ דרך ומוערך לאדם שנודע ברשעותו. מה זה אומר על גורלה של "נשות הלעולם לא"? עוד לא ידוע. הטריילרים, כאמור, מבטיחים, וצוות השחקנים, גם אם רובו לא מוכר לקהל הישראלי - די מרשים גם הוא; ניק פרוסט, שמוכר מסרטיו של אדגר רייט ("שוטרים לוהטים", "סוף העולם") ודניס אוהייר (שמוכר בעיקר מתפקידיו באנתולוגיית האימה "סיפור אימה אמריקאי") יהוו כינור שני לקבוצת שחקניות, חלקן תגליות חדשות של הסדרה וחלקן פשוט חיכו לרגע בו אור הזרקורים יכוון אליהן. אחת מהן היא לורה דונלי, שחקנית תיאטרון בריטית שהייתה מועמדת לפרס הטוני. ובניגוד לתלונות בדבר אישיותו הבעייתית של ווידון, היא דווקא מציירת אותו כאדם חביב: בריאיון למגזין Entertainment Weekly היא סיפרה שהעבודה לצד ווידון הייתה עבורה חוויה נהדרת, ושהוא היה "תומך ומגונן". לדבריה, היא הרגישה "נורא" כשגילתה שווידון מתפטר מהסדרה, והיא "תתגעגע אליו מאוד".

השחקנית אן סקלי, שמככבת לצידה של דונלי בסדרה החדשה, הודתה גם היא בריאיון שהיא נעצבה מאוד לשמוע על עזיבתו של הבמאי. מצד שני, השתיים הביעו אמון מלא בפיליפה גולסט, שסרטה האחרון, "איך לדבר עם בנות במסיבות", היה הבחירה הרשמית של פסטיבל קאן. עם או בלי ווידון, נראה ש"נשות הלעולם לא" עתידה להיות מסקרנת לכל הפחות. מסתמן ש"נשות לעולם לא" יהיה סוג של "אקס-מן" נשי שמתרחש באנגליה הוויקטוריאנית עם שחקניות חדשות שהוכיחו את עצמן ככשרונות ששווה לשים עליהם עין, וזה לכשעצמו לא רע בכלל.