פחות מעשור עבר מאז, אבל זה כבר מרגיש כמו נצח: ב-2013 האופן בו אנו צורכים טלוויזיה השתנה לחלוטין. בזמנו, כולנו היינו צופים סדרות באותה צורה - היה עלינו לאזור את כל הסבלנות שיש לנו ולחכות שבוע ימים בין פרק לפרק של "מד מן" או "הסופרנוס". לפעמים נאלצנו לחכות אפילו יותר מזה. בדרך כלל, ההמתנה הזו גבתה איתה מחיר של אי שקט, ציפורניים כסוסות והתרגשות בלתי נמנעת כשהגיע יום השידור המיוחל. צפיית בינג' לא הייתה דבר שבשגרה, ואם הייתם שואלים בזמנו מה דעתם של אנשים בתעשייה על ההרגל הזה - הם היו וטוענים שמדובר בחילול הקודש. למעשה, היו אפילו מי שהציעו כי המודל ה"קיצוני" הזה יוביל בסוף למותה של הטלוויזיה.
בעצם, צפיית בינג' הייתה דבר קיים - אבל נקראה לרוב "צפיית מרתון" והייתה מעין דרך חריגה לצרוך טלוויזיה. אבל לפני כשמונה שנים, נטפליקס לקחה את ההרגל המגונה הזה והפכה אותו לאורח חיים מקובל ונורמטיבי לחלוטין: רשת איי אם סי שידרה פרק של "שובר שורות", לדוגמה, מדי שבוע - אבל בסופו של דבר, רבים מהצופים דווקא התאהבו בה בזכות בינג'ים של שלוש או ארבע העונות הראשונות. סדרות שעד אז העלו אבק על המדף ונרכשו עבור השרת קמו לתחייה וזכו לתהילה מחודשת בזכות הצופים הצעירים שחיסלו את כל עונותיהן חיש מהר.
ובכל זאת, עד 2013 הרעיון להביא למסך את כל פרקיה של תוכנית טלוויזיה בבת אחת - בלי עשרות פרסומות שדחוסות לפני, אחרי ותוך כדי הפרקים - נראה היה כמו רעיון בלתי מתקבל על הדעת. כל זאת עד שהגיעה הסדרה שהפכה את היוצרות: "בית הקלפים" הסדרה המקורית הגדולה הראשונה של נטפליקס. טד סרנדוס, מנכ"ל ענקית הסטרימינג ומנהל התוכן הראשי, התארח השבוע בפודקאסט סמרטלס והסביר כי עוד מימיה הראשונים, היה ברור שנטפליקס תהיה חייבת ליצור תוכן משלה ולא להוות ספריית וי או די ותו לא. לדבריו, היה ברור כי סטרימינג עומד להיות העתיד של הטלוויזיה - אבל בעוד נטפליקס עשתה לא מעט כסף בשידורי סדרות של רשתות שונות, האפשרות שאותן רשתות ייצרו פלטפורמות סטרימינג משלהן הייתה תמיד על הפרק.
לטענת המנכ"ל, זו הסיבה בגללה נטפליקס הוציאה לא פחות מ-100 מיליון דולר על "בית הקלפים". ההחלטה, כידוע, הייתה משתלמת - ונטפליקס הפכה לימים למעצמת הסטרימינג הגדולה ביותר כיום (גם מתחרותיה, שהחלו לצוץ בשנים האחרונות, לא מגיעות לקרסוליים שלה). אבל באותה תקופה, ההחלטה לפרסם את כל הפרקים של "בית הקלפים" בבת אחת לא הייתה התכנון המקורי. "אף פעם לא חשבתי על זה, זו הייתה מקריות משמחת. כשסיימנו את העונה (של 'בית הקלפים'), ועמדנו להשיק אותה. הייתה לנו פגישה, והם שאלו 'איך אתם עומדים להוציא את הפרקים?' ושאלתי, 'למה הכוונה?' והם אמרו, 'פעם בשבוע, פעם בחודש?'" סרנדוס המשיך וסיפר כי "אמרתי, ובכן, כל מה שנמצא בנטפליקס הגיע לשם אחרי שהוא כבר שודר בטלוויזיה. אז אנחנו לא יכולים שתהיה לנו סדרה אחת ש(הפרקים בה) מגיעים כל שבוע ושבשאר הסדרות אנחנו שמים את כל העונה בבת אחת. אז בואו פשוט נוציא את 'בית הקלפים' בבת אחת ונראה איך אנשים צופים בזה".
כך, בעצם, נולד מודל הבינג'. הנתונים של נטפליקס מאותם ימים לגמרי מגבים את המהלך - כשהתברר כי "היו אנשים שצפו בשני פרקים או בשלושה (בשבוע), אבל אף אחד לא צפה רק בפרק אחד בשבוע". נטפליקס שינתה את אורחות החיים שלנו מקצה אל קצה, הרגילה את התעשייה לחשיבה אחרת בכל הנוגע לייצור סדרות, ונרמלה לחלוטין הרגל שעד אז היה נחשב למוזר או לא מקובל.