עד לפני כ-15 שנה, בריאן קרנסטון נודע כשחקן קומי מחונן - ואז הגיעה "שובר שורות". קרנסטון, שהיה מוכר כאביו הדביל של מלקולם מ"מלקולם באמצע" וכרופא השיניים של ג'רי ב"סיינפלד", לוהק לתפקיד וולטר ווייט, מורה לכימיה שמגלה שחלה בסרטן סופני ומחליט להפוך ליצרן וסוחר קריסטל מת' כדי להשאיר למשפחתו משהו אחרי מותו, והוכיח לתעשייה שמדובר באחד השחקנים הטובים שלה. כיום, וולטר עומד בגאון לצד טוני סופרנו ודון דרייפר כאחד האנטי-גיבורים הגדולים של הטלוויזיה, וקרנסטון הפך לגיבור תרבות.
גיבור התרבות הזה עומד במרכז "כבודו", דרמת פשע אמריקאית ואפלולית שמבוססת על דרמה ישראלית באותו שם של yes, שיצרו שלמה משיח ורוני ניניו ובה כיכב יורם חטב. זהו סיפורו של השופט מייקל דסיאטו (במקור מיכה אלקובי) שבנו היחיד ביצע תאונת פגע וברח. מייקל משוכנע שבנו חייב לעשות את הדבר הנכון ולהתוודות על חלקו בתאונה, עד שהוא מגלה שבנו למעשה דרס למוות את הבן של ראש משפחת הפשע הגדולה בעיר. מאותו רגע, כל מה שיכול להשתבש משתבש והשופט הערכי שלנו חוצה גבולות שלא חשב שיצטרך לחצות לעולם. העונה השנייה, שעולה בימים אלה ב-yes (זמינה ב-yes VOD ותעלה לשידור בחמישי הקרוב בערוץ yes TV ACTION) מתחילה אחרי שהניסיונות של מייקל עלו בתוהו, והוא איבד את כל מה שיש לו.
"לא הייתי מחויב חוזית לעונה שנייה", מספר בריאן קרנסטון בשיחה עם mako. "אבל רציתי לעשות אותה כדי לראות איך נוכל לספר סיפור על אבל, דיכאון וייאוש בצורה אותנטית וגם בצורה מבדרת - בידיעה שיש משהו בסוף המסע שיוכל לרומם את רוחו של הקהל. אני גם מקווה שיש שמץ של חשיבות חברתית שתאפשר לאנשים שסבלו מאבל, אובדן ודיכאון להסתכל על מייקל ולהגיד 'אני מבין את הבחור הזה ואני רוצה לראות איך הוא מתמודד עם זה', ואולי זה גם יוכל לסייע למישהו. אם זה יקרה, אני אהיה המאושר באדם".
הספקת לראות את הסדרה הישראלית המקורית?
"מאוד לא יעיל לראות גרסה מוקדמת יותר של משהו שאתה עומד לעשות. לא צפיתי ב'כבודו' הישראלית עד שסיימנו עם העונה הראשונה, למרות שהתפתיתי. ואז צפיתי בה – הרי סיימנו, וכאמור, לא הייתי מחויב להצטלם לעונה שנייה. אז צפיתי בגרסה הישראלית, ומאוד נהניתי ממנה, הערכתי את ההבדלים. אמרתי 'אהבתי את מה שהם עשו כאן, אהבתי את מה שאנחנו בחרנו לעשות פה'. זה היה עשוי היטב, משוחק היטב והערכתי את הצפייה בה. זה היה מרגש".
ומה לגבי ההופעה של חטב? שאבת ממנה השראה לקראת העונה השנייה?
"כשחקן, אתה עובר מעבודה לעבודה. תחשוב על זה כעל לוח חלק ולבן. כשאני מסיים עם דמות אני עושה ככה", מסביר השחקן בזמן שהוא מדמה מחיקת לוח באוויר: "והלוח חלק. ריק. חודש שלם של ריקנות. כשאתה יודע שתעשה משהו אחר, אתה מתחיל לכתוב על הלוח מחדש. האם אנחנו מושפעים מכל חיינו, מכל מה שאנחנו צופים בו, במודע או במכוון? בטח. אבל אני לא יכול להגיד לך בכנות שיש משהו שליקטתי ממנו. אני לא ניגש לדמות ואומר 'אני אגלם אותו כמו שכריסטופר ווקן גילם אותו'. אני לא מתכוון לעשות את זה".
במרוצת השנים, ובין השאר בעקבות "שובר שורות", קרנסטון הפך לאחד השחקנים המעוטרים ביותר בהוליווד. "שובר שורות" הביאה לו ארבעה פרסי אמי לשחקן הטוב ביותר (ועוד שניים נוספים אחרי ששמו התווסף לצוות ההפקה של הסדרה שזכתה פעמיים בפרס הדרמה הטובה ביותר); מאוחר יותר, קרנסטון זכה בשני פרסי טוני על תפקידיו בתיאטרון: הראשון על תפקידו כלינדון ג'ונסון במחזה "All The Way" (תפקיד אותו שחזר בסרט טלוויזיה של HBO המבוסס על ההצגה) והשני על תפקידו בהצגה "רשת שידור", שמבוססת על סרט באותו השם. בין לבין, הספיק גם להיות מועמד לאוסקר על הסרט "טרמבו".
בשביל "מלקולם באמצע" היית צריך ללמוד לגלוש על רולרבליידס וב"שובר שורות" למדת לבשל קריסטל מת'. היית צריך ללמוד משהו בשביל "כבודו"?
"בעונה הראשונה ביליתי המון זמן במערכת בתי המשפט, התבוננתי בשופטים ולמדתי מהם, קראתי על החוק. העונה הזאת היא על ייאוש, דיכאון ואבל ואלה נושאים כבדים מאוד. הייתי צריך להבין את הפסיכולוגיה של כל זה, ובמובן הזה שחקנים הם באמת שרלטנים: אנחנו מוכנים ללמוד כמה שאנחנו יכולים, כמה שיותר מהר, אנחנו צריכים להופיע עם זה ואז גמרנו. אנחנו לא צריכים ללמוד את כל הפינות של מערכת השיפוט, אנחנו צריכים ללמוד מהר ככל האפשר, להיאחז בזה, וכשאנחנו מסיימים עם זה, אנחנו משחררים. זה מקצוע מאוד משונה, בעצם, אבל הוא מרגש".
בזמן שעבר מאז "שובר שורות", וולטר ווייט הפך לאייקון של גבריות קשוחה, אפילו רעילה במידת מה, למרות שנקודת המוצא של הסדרה מיצבה אותו כחנון הגדול ביותר בניו מקסיקו. כעת, קרוב לעשור מאז סוף הסדרה, דמותו של וולטר (שידוע לחבריו גם כהייזנברג) מעטרת קירות בדירות שותפים ברחבי העולם על פוסטרים מרוטים. מייקל של "כבודו" אינו קרימינל; הוא גבר שמנסה לעשות את הדבר הנכון, ונכשל בכך בצורה מפוארת וכואבת לצפייה. אבל גם הוא, כמו וולטר, אדם קשה, מיוסר ואפל. בלי להיכנס לספוילרים, מייקל של תחילת העונה השנייה לא מרגיש שונה מוולטר של סוף העונה החמישית ב"שובר שורות".
"הן הדמויות הכי מעניינות. דמויות עם שאיפה מסוימת, עם פחדים, עם סודות, עם הישגים ופגמים", הוא עונה כשנשאל למה הוא חייב תמיד להיות 'זה שדופק בדלת'. "כשאתה מחפש דברים כאלה, אתה מפתח דמות דינמית. אם אני רואה דמות אדישה ופסיבית אני משתעמם ולדעתי גם הקהל".
האם הסדרה הזאת השפיעה איכשהו על תפיסת הטוב והרע שלך?
"המצפן המוסר, וה'מה לא אחצה' – כל אלה משתנים מאדם לאדם. כשאני שואל מישהו 'מה היית עושה אם היית מגלה שהילד שלך בסכנת מוות?', התשובה היא תמיד 'הכל'. לא פגשתי עדיין אף הורה שאמר 'הייתי צריך לשקול מה לעשות'. כולם אומרים שהיו עושים הכל כדי להגן על הילד שלהם. ואז אני שואל: 'האם היית הופך לפושע ברצון, בידיעה שזה יגן על חיי הילד שלך?'. התשובה, שוב, היא תמיד 'כן'.
"השאלה השלישית היא זאת שבה דברים מתחילים להשתנות, וזה מה שקורה למייקל. השאלה השלישית היא 'האם היית נותן לאדם אחר למות או להיפגע בידיעה שזה מה שיגן על הילד שלך?'. וכאן החלק המגעיל מגיע. אם תשים את עצמך בנעליים של מייקל דסיאטו, אתה יכול לשאול את עצמך 'מה עשיתי? האם אני יכול לעצור את זה, לצאת מזה?'. ואין הרבה דברים שתוכל לעשות, ולכן הוא נתפס במערבולת הזאת".
"רובנו חיים בערפל מוסרי", הוא מסכם. "מה שנראה מוסרי עבור אחד לא עומד בקנה אחד עם סולם הערכים של האחר, ולכן אתה תנסה להיות האדם הכי טוב שתוכל להיות בכל רגע נתון. בעונה הזאת של 'כבודו', אנחנו חוקרים את זה. חלק מהחוויה האנושית היא גאולה. האם גאולה אפשרית? האם מחילה אפשרית – קבלתה והענקתה? באמריקה, נראה שאנחנו חיים בעולם מחוספס, שיפוטי יותר ואמפתי פחות. כך זה מרגיש, וזה לא בסדר. לפני שנים ספורות היה לנו מנהיג שמעולם לא היה מבקש מחילה. מישהו שחשב שמחילה וכפרה זו חולשה באופי האנושי. אני חושב שזו חוזקה".