כש-HBO הכריזה על כוונתה להפיק גירסה טלוויזיונית לספר "החברה הגאונה שלי", התגובות היו מעורבות. רבים טענו שאי אפשר להעביר את המורכבות של הספר למסך הטלוויזיוני, בעוד שהאופטימיסטים יותר גרסו שאם מישהו מסוגל לעשות את זה, זו רק HBO. ובכן, עכשיו ניתן כבר להכריע מי צדק: הסדרה עולה לאוויר בנובמבר הקרוב, ושני הפרקים הראשונים שלה הוקרנו לקהל המבקרים בפסטיבל ונציה בסוף השבוע האחרון. איך יצא? תלוי את מי שואלים.
מדובר בעיבוד לספר מצליח במיוחד, הראשון מרביעיית "הרומנים הנפוליטניים" של אלנה פרנטה, שכיכבו (ועדיין מככבים) בראש רשימות רבי המכר, העוסק בלילה צ'רולוֹ - בתו של סנדלר שלא יצאה כל חייה מתחומי נאפולי, אשר בגיל 66 נעלמת בפתאומיות יחד עם כל חפציה ומסמכיה, לאחר שגזרה את עצמה מכל התצלומים שבהם הופיעה עם בנה. המעשה הזה הרגיז את אלנה גְרֶקו, בתו של השוער בעירייה, שהחשיבה את עצמה לחברה הטובה ביותר שלה. כמין נקמה מתיישבת אלנה, שהפכה לסופרת, לכתוב כל פרט מסיפורן של השתיים לאורך השנים.
באתר "Vulture" נכתב כי במהלך הקרנת שני הפרקים הראשונים לא מעט מהנוכחים פשוט קמו ועזבו את האולם, וטוען שהסיבה העיקרית היא שהאדפטציה הטלוויזיונית לא עוברת את מחסום השפה. "קשה לשים את האצבע על הסיבה שבגללה זה נכשל", כותבים באתר, "אבל אפשר להרגיש שכל כובד משקל הדרמה מונח על כתפיהן של שתי שחקניות צעירות, שבהחלט נראות מתאימות לתפקיד, אבל אין להן את התמימות שמתוארת בספר". באתר טוענים כי בהמשך הסדרה (בפרקים שטרם נחשפו) השחקניות הצעירות יוחלפו בשחקניות מבוגרות יותר, אך הבימוי של קוסטנזו כה איטי ומגושם כך שזה ככל הנראה לא באמת ישנה משהו. הם מסכמים בכך שיש איכות מאוד מכאנית לפרקים הראשונים, וכי ככל הנראה מדובר בכישלון עבור HBO.
ב"הוליווד ריפורטר" דווקא משבחים את הליהוק של שתי הבנות הצעירות דל-ג'ניו ונאסטי: "הן שולטות לחלוטין בשני הפרקים הראשונים ולא נראות מזויפות או מסיחות דעת". בנוסף, גם עפים שם במגזין על הצילום, על פשטותו שמבטאת היטב את היומיומיות שבסיפור. כמו כן מציינים לטובה את ההחלטה לצלם את הסדרה בשפה האיטלקית ולהקרין אותה עם כתוביות לאנגלית, על מנת לשמור על האותנטיות. האתר טוען כי הפרקים הראשונים נצמדים באדיקות לספר, וכדי להבטיח זאת משתמשים בווייס-אובר, בקול המגולל את הסיפור, שהוא די מיותר. גם שם מתייחסים לכך שבששת הפרקים הבאים השחקניות מוחלפות בבוגרות יותר, אבל טוענים כי יש סיבה להיות אופטימיים: "שני הפרקים ראשונים הם התחלה מבטיחה ויוצאת מן הכלל".
גם ב"ווריאטי" נטען כי הסדרה מאוד נאמנה לרומן ומצליחה לייצר בהצלחה עולם שבו ילדים מבולבלים ממה שקורה סביבם: "זו מאמץ מרשים, אדפטציה שמשמרת חלק מהאיכויות הספרותיות בעוד מתרגמת אחרות לטלוויזיה איכותית". גם שם מציינים לרעה את הווייס-אובר אבל מסכמים בנימה אופטימית, וטוענים כי הופעתן של שתי השחקניות הצעירות והמוכשרות גורמות לסדרה להרגיש כמו מסע בחזרה לילדות.