כל חבריו של בוב סאגט ("צער גידול בנות"), הקומיקאי והשחקן שהלך לעולמו בתחילת השבוע בגיל 65, תיארו אותו בתוך אדם מתוק, אדיב וטוב לב – אך הסיפור הבא, שנחשף כעת על סאגט אחרי מותו, מגלה כי כל המחמאות לא היו קרובות לתאר כמה אכפתי הוא היה.

אחותו של בוב, גיי סאגט, הלכה לעולמה בשנת 1994 – כשהיא בת 47 בלבד – ממחלת הסקלרודרמה, או בשמה העברי טרשת רקמת חיבור (אחותו השנייה, אנדי, הלכה לעולמה גם היא, בגיל 34 בעקבות מפרצת במוח). בעקבות זאת, המאבק בסקלרודרמה סאגט הפך למשימת חייו של סאגט, כשהחליט להילחם במחלת הארורה: העובדה כי סאגט עמל כדי לגייס כספים למכון המחקר היא עובדה ידועה, אך מה שלא ידוע הוא כי סאגט פנה למשפחות שסובלות מסקלרודרמה כדי להציע להן תמיכה.

באתר TMZ נחשף כי לפני שנתיים שמע סאגט על ילדה צעירה בשם סופי אן, שהייתה אז בת 7 וסבלה מסקלרודרמה. הוריה שיתפו כי הם הרגישו שהיו "באמצע האוקיינוס בלי חבל הצלה", כשפתאום בוב נכנס לחייהם: סאגט שלח לסופי אן הצעירה סרטונים שצילם עבורה, שנתנו לה "הרבה נחת ותקווה". "אנחנו הולכים למצוא מרפא, שולח הרבה אהבה", אמר סאגט לילדה. באתר הוסיפו כי סאגט ידע איך המחלה של בן משפחה אחד יכולה להשפיע על המשפחה כולה, ולכן גם ניסה לתמוך באחותה של סופי אן כשעזר לה עם עבודה בבית הספר. האחות החליטה לכתוב עבודה שכותרתה "בוב סאגט: גיבור היומיום שלי". כמו כן, סופר כי בוב בילה זמן רב עם סופי אן בשיחות טלפון.

View this post on Instagram

A post shared by Bob (@bobsaget)

כמה חודשים לפני מותו, הזמין סאגט את סופי אן והוריה להופעה שלו במדינת צפון קרוליינה. הוא דאג להם לכרטיסים, לארוחות ואף לקח אותם אל מאחורי הקלעים לאחר ההופעה. חודש לפני מותו, פרסם השחקן סרטון על הקשר שלו עם סופי אן בחשבון האינסטגרם שלו, וכתב: "סופי אן היא אחת הסיבות שאני תמיד אהיה בוועד המנהל ואלחם למצוא את המרפא למחלת הסקלרודרמה שלקחה את חייה של אחותי. סופי אן ומשפחתה מילאו אותי בתקווה, והם ממשיכים לתת לנו השראה בכל יום להישאר ממוקדים במציאת מרפא". 

קרן המחקר בסקלרודרמה מסרה הצהרה בעקבות מותו של סאגט. "בלב כבד אנחנו מתאבלים על מותו של חברינו וחבר הוועדה בוב סאגט", הם כתבו. "רוח הנדיבות שלו הוצגה לעיני כל בכל מה שהיא עשה. לאורך השנים הוא גייס מעל 26 מיליון דולר שכולם הגיעו לתכנית למציאת תרופה לסלרודרמה". על פי TMZ, מותו של בוב הוביל לעלייה במודעות למחלה ולתרומות רבות: מעל 1,200 איש תרמו מעל 80 אלף דולרים לחקר המחלה, והמודעות אליה עלתה בזכות המחויבות של בוב למאבק בה.