לאחר ציפייה ארוכה ומסע קידום אינטנסיבי, "This is Paris", הסרט הדוקומנטרי החדש על חייה של פריס הילטון, עלה אתמול סוף סוף ליוטיוב. הסרט, שזכה ללא מעט תשומת לב וליותר מ-1.5 מיליון צפיות תוך יממה (העובדה שהוא זמין בחינם כנראה עוזרת), הציף לא רק סיפורים אישיים מעברה של הילטון - אלא גם תופעה רחבה יותר שמתרחשת במחשכים ברחבי ארה"ב וכמעט שלא זכתה לסיקור.

כפי שכבר דווח בעבר, הסרט צולל לתקופה בה הילטון נשלחה לפנימייה לצרכי "חינוך מחדש": "ההורים שלי פחדו והם לא רצו שהמוניטין שלהם ייהרס", סיפרה הילטון במהלך הסרט, ואף הודתה כי כבר בגיל 15 היא נהגה לחמוק מהבית ולצאת למסיבות ומועדונים, "אז הם שלחו אותי למסתור". הילטון מספרת כי נעה בין שורה של בתי ספר במקומות נידחים שטענו שהם מעודדים "צמיחה אישית", בהם Ascent ,Cascade ו-CEDU.

אלא שלפי הילטון, הפנימיות מרגישות יותר כמו מחנות טראומתיים עבור ילדים עשירים שנחשבים בעייתיים, ואותו חינוך מחדש הוא למעשה טירונות מזורזת שכוללת עבודות פרך. "בנינו מחנות אחרים", נזכרה הילטון, "בעיקרון עבדנו בעבודת כפיים מפרכת כל היום. צעקו עליי כל היום, כמו בטירונות". הילטון אף סיפרה כי באחד מבתי הספר הללו, פרובו קניון שביוטה, אנשי הצוות היו "נהנים להתעלל בילדים ולראות אותם עירומים". היא נהגה לברוח גם משם, אבל אחותה ניקי סיפרה שזה היה בלתי אפשרי משום ש"הם סגרו כבישים ראשיים וסגרו שדות תעופה".

הילטון בילתה 11 חודשים בפרובו קניון בשנת 1999, עד שמלאו לה 18 שנים. "הוא היה הגרוע שבגרועים", סיפרה, והסבירה כי אנשי הצוות נהגו להתעלל בה, להכריח אותה לקחת סמים ותרופות, להפשיט אותה ולסגור אותה בתא בידוד - "זה היה כמו משהו מ'קן הקוקייה'". למעשה, אחד הסיוטים החוזרים ונשנים שיש להילטון עד היום הוא שהיא נחטפת ונלקחת לפרובו קניון בעוד הוריה מביטים מהצד. לטענתה, הטראומה שסבלה במקום הזה גרמה לה בסופו של דבר להתחבר לבחורים לא נכונים ולפתח אובססיה סביב הפיכה למיליארדרית בכוחות עצמה. "זה גרם לי לא לבטוח באף אחד", הסבירה, "אפילו לא במשפחה שלי".

בשבועות שלפני עליית הסרט, כאשר החלו שמועות על כך שהוא עומד לעסוק בתופעה הזו, ההאשטאג BreakingCodeSilence# (לשבור את קוד השתיקה) החל לצוץ יותר ויותר ברשת, שכן הוא מתייחס לתנועה של "בני נוער בעייתיים" לשעבר שנשלחו לפנימיות כאלו, ובשנת 2019 התאגדו כדי לשבור שתיקה ולספר מה באמת קורה בהן. לפי האתר הרשמי של התנועה, תעשיית הצעירים הבעייתיים היא "רשת רחבה ורווחית של תכניות ומתקנים שמפרסמים שהם מרכזי טיפול וגמילה לצעירים בעיתיים שמתחצפים להוריהם או בבתי הספר". חלק מהמרכזים הללו, לטענתם, מכילים גם טיפולי המרה ללהט"בים. 

הורי הנערים נדרשים להעביר משמורת מלאה של ילדיהם למוסדות הללו, שלרוב מנוהלים על ידי "נערים בעיתיים" לשעבר בעצמם, מתוך תקווה שאלה יצליחו להרביץ משמעת בילדים הסוררים. התוכניות הללו מממונות בחלקן על ידי ממשלת ארה"ב ובחלקן האחר על ידי הורים עשירים ונואשים, ורובן מבוססות ביוטה באמצע שממה מבודדת כדי להעצים את החוויה. בשנת 2015 גילה מחקר כי תעשיית הפנימיות הללו גורפת 328 מיליון דולר בשנה, כאשר רוב המימון בכלל הגיע מחוץ למדינה. הילטון, שגם היא השתמשה לאחרונה מספר פעמים באותו תיוג, הסבירה בסרט כי בעקבות חוויותיה בפנימיות היא סובלת מבעיות אמון, פחד וחרדה. עכשיו, כשהנושא עולה בזכותה לראש סדר היום, אנשי התנועה מקווים כי יצליחו להוביל לשינוי.