בשבוע הבא (ב-26 ביולי, ליתר דיוק) זה קורה: "קופה ראשית", הסיטקום הישראלי שהתחיל כסוד ליודעי ח"ן בלבד בחינוכית והפך לאחת הקומדיות הכי מצליחות של כאן 11, חוזר לעונה שלישית. רוב חברי הקאסט (אולי חוץ מאמיר שורוש) כבר הגיעו לסדרה המתוקה הזו עם קריירות יציבות ומוכחות, אבל אי אפשר להתווכח עם קביעה אחת ברורה - כל הכישרונות האלה מתעלים כאן על עצמם, פעם אחר פעם. אז לטובת הצופים שאיכשהו פספסו, או עבור אלה שרוצים רענון קל לקראת הפרקים החדשים (שעולים למסך ב-26 ביולי): אלה חמשת הפרקים שחובה להתחיל מהם. הפרקים הכי טובים, מפתיעים ומצחיקים של קומדיה שלא מפסיקה לתת.

שלי מהבית (עונה 1, פרק 1)

אל תטעו, הבחירה בפרק הפיילוט כאחד משיאי הסדרה היא הרבה יותר מסמלית. שלוש שנים וחצי עברו מאז שהוא שודר לראשונה בחינוכית זצ"ל, וקשה לחזור אליו מבלי להתפעל משני דברים: העובדה שהוא נראה כאילו צולם גג ב-2004, והעובדה שהושקעו בו כל כך הרבה מחשבה והומור, כשספק אם מישהו מהיוצרים או הקאסט חשב שהוא יגרוף יותר ממשהו כמו 400 צופים בזמנו. מהריב של טיטינסקי (דב נבון) לכוכבה (קרן מור) על הדפדקים, דרך גרסת הקופה שלה ל"הרוח נושבת קרירה" ועד לניצני הטירוף של שירה (נועה קולר), כמה מהרגעים הכי זכורים בסדרה נמצאים כאן, והם לא הפכו לכאלה רק בגלל שנטחנו בפרומואים (כי כאמור, מי בכלל ראה אותם).

כמו כל פרק פיילוט, גם זה של "קופה ראשית" הוא הצהרת כוונות. אבל בחלוף שתי עונות כבר ברור שהסדרה עברה מתיחת פנים מאז, וקשה לפספס את הסימנים. מעבר לסט הרבה יותר מזמין ומואר (שאמור להשתדרג בעונה הקרובה), דמויות כמו טיטינסקי, ניסים ואנטולי לקחו כמה צעדים אחורה ופינו את מקומם לשלושת הצירים המרכזיים של הסדרה - כוכבה, שירה וראמזי (אמיר שורוש), שבפרק הזה עוד מוצג כקוריוז ותו לא. ובכל זאת, טוב להיזכר שהבדיחות המעולות של הסדרה על קמצנים היו כאן מהרגע הראשון.

בוקר של פיגוע (עונה 1, פרק 3)

זה נאמר כבר בעבר, ויאמר כעת שוב: מעבר לדמויות הנלעגות ולסיטואציות המוכרות, ל"קופה ראשית" יש אחוז לא מבוטל של חתרנות. ובין קווי עלילה קטנים או משפטים מזדמנים וטעונים של דמויות (למשל של אסתי), התובנה הזו מגיעה לשיאה בפרק שנטפל לפיל הגדול ביותר בחדר: היה הרגע פיגוע, וראמזי, אחד מהעובדים, הוא ערבי. בין הצהרות כמו "הוא כולו לב" כלפי חוץ ללקוחה שמתעקשת שהוא יסולק הביתה (שוני, ה"קארן" המקומית בגילומה של דורית לב-ארי המצוינת), מדובר בקוקטייל מבחיל של גזענות סמויה וצביעות, כזה שלמרבה הצער קל להזדהות איתו. גזענות שבאה לידי ביטוי גם כשבנה של כוכבה מתחיל להידלק על אסתי האתיופית, אבל אמא שלו לא רוצה נכדים ש"רצים מהר".

מעבר לפוליטיקה, גם כאן "קופה ראשית" מחויבת לאחד מהעוגנים הכי משמעותיים שלה: הקרקס של כוכבה ואמנון. הפעם, טיטינסקי מתעקש על הפרינציפ שמאפשר לו לטעום דוגמית מכל זית בעמדת החמוצים - אולי מרגעי הקמצנות הכי מוכרים שיש, שהלכו והתמעטו ככל שהסדרה נמשכה ונאלצה להסתפק בדוגמאות הרבה יותר ספציפיות.

פורים (עונה 2, פרק 10)

ב"קופה ראשית" נזכרו בחוק שהאמריקאים פיצחו כבר מזמן: פרקי חגים הם הפתרון המושלם לסדרות שרוצות להישאר בתודעה. רק תשאלו את עדי אשכנזי, "מה זה השטויות האלה" ופרקי החג שלה שנשארים רלוונטיים עד היום. וכמו שאפשר היה לצפות מכל סיטקום חו"לי קלאסי בימי האלווין, גם כאן עובדי שפע יששכר מתחפשים בתלבושות שנעות בין המביכות למביכות מאוד, כששירה לובשת עליה קלף ואינספור תיונים (כי היא "קלפטע"). 

ואם כבר משחקי מילים, אז כוסית על. סליחה: קוסיטל, הבת של כוכבה (כוכבה שביט, כן?), כשלדברי אמא שלה השם הזה היה ממש מכוון. קוסיטל בדיוק חגגה 15, ובמשפחת שביט המסורת מחייבת אותה להתחפש לחתולה סקסית. רק שקוסיטל פחות מתחברת לדרישה, והיא נקרעת בין שירה שמעודדת אותה לעמוד על שלה לכוכבה, שמבקשת ממנה "לשטוף את הפה בריצפז" כשהיא מבהירה את ההסתייגות שלה. אה, וניסים (יניב סוויסה) ואנטולי (דניאל סטיופין) מתנשקים. סיפור ארוך.

פסח בא (עונה 2, פרק 14)

אם פרק פורים היה הברקה, זה של פסח כבר הגיעה לשיאים חדשים. הסיבה העיקרית לכך היא שהוא נוגע באחת מנקודות השבר הגדולות ביותר בין הסופר ללקוחות החילונים: ניילוני הענק שמכסים כל פיסת חמץ חפה מפשע. בשפע יששכר, נקודת השבר הזו מגיעה כששוני מחליטה לפרוץ את אחת מהחומות האלו, כי החג עוד לא נכנס, מה שעשוי להוריד לטמיון שעות של עבודה מצדו של ראמזי, שטרח לעצב אותן לפי הטרנדים האחרונים בענף. כששירה מסרבת לשתף פעולה עם שוני (ורגע לפני שהיא מתקפלת), הלקוחה הקרציה גם מאיימת בשיימינג, ומודיעה ש"נגה ניר נאמן ישמחו לשמוע ממני". בלשון רבים.

עוד נקודת אור בפרק הזה היא שהוא הופך את פרנקו, אחת מהדמויות הכי קלישאתיות ב"קופה ראשית", לממש מצחיק. אבל עם כל הכבוד לשחקן רודי סעדה, נראה שעיקר ההצלחה מגיע בגלל שינוי האווירה, כשכאן הוא מתייצב בסופר עם אשתו הלחוצה והילדים. גם כוכבה זורחת כאן, עם עוד רגע מוזיקלי מבריק, כשהיא שואלת "מי יודע מדוע ולמה, כוכבה מהכיסא לא קמה?", וחושפת את השיטה שלה לעקוץ את הקניות לחגים בזמן העבודה.

ראמזי ושודדי העגלות (עונה 2, פרק 17)

בהפקה הבינו די מהר עד כמה אמיר שורוש הוא כישרון, וראמזי בגילומו כבר זכה עד השלב הזה בפרקים מעולים שיתמקדו בו ("ראמזי יוצא לחופש", "אחות של ראמזי"). אבל אם צריך לבחור את הפרק הכי טוב של הדמות שהוכתרה כאן בעבר כמצחיקה ביותר בטלוויזיה - זה כנראה זה. כי למקרה שהקשר האובססיבי בין העובד הכללי הבכיר לסופר לא היה מספיק בולט גם ככה, כאן רמזי מאבד כל צלם אנוש אחרי אובדן אחת הנשים החשובות בחייו: עגלה בשם מלכה. ועוד לפני ימי ל"ג בעומר הנפיצים.

בכלל, ניכר שבפרק הזה כותבי הסדרה הרשו לעצמם להשתעשע קצת יותר מבדרך כלל עם שבירת הקיר הרביעי, כולל לקוח שנקרא שורוש (כמו אמיר) ופרנקו שמבהיר שהוא לא שחקן ולא "איזה יעקב בודו" (הלא הוא המאבטח צ'יבוטרו). תוסיפו לזה סימון וי על כמה מהסוגיות הכי בוערות בתרבות הסופר המקומית - למי מותר לעמוד בתור לקופה המהירה, ואיך אפשר לקבל החזר על מוצר שהרסת בעצמך - ותקבלו פרק לפנתיאון בסדרה שהיא כבר מזמן חלק מהפנתיאון של הקומדיה הישראלית.