כבר כמעט עשור שלא עלתה בישראל סדרת אנימציה ראויה למבוגרים. אחרי מ.ק. 22 ואחמד וסלים, האנשים הטובים באגף הדיגיטל של "כאן – תאגיד השידור הישראלי" החליטו להרים את הכפפה עם הסדר המונפשת והסאטירית סוף הדרך. בפרקים קצרים בני פחות מחמש דקות, הסדרה עוקבת אחרי אח ואחות שמנסים לשרוד בירושלים, אחרי שנחרבה במלחמה גרעינית. השניים מחפשים את אחיהם הקטן שהלך לאיבוד בכאוס שאחרי ההפצצה, כשבמהלך החיפושים הם נתקלים בטיפוסים ותופעות משונות דרכם הסדרה שולחת חיצי ביקורת על החברה הישראלית - מטבעונות, דרך בזבוז תקציב הביטחון ועד הטרדות מיניות באוטובוסים.
ההקשר הפוסט אפוקליפטי בואכה קרינה רדיואקטיבית מאפשר ליוצרים להתפרע ולהביא למסך רעיונות מופרעים בסגנון ריק ומורטי (יונים ענקיות, צבא ילדים יתומים ופרה רצחנית שמתקשרת בטלפתיה). בו בזמן, זה גם לא בדיוק ריק ומורטי: הרקע הוא ישראל, ובישראל הפוסט אפוקליפטית יש "טנק ערגליות" בבסיס צבאי נטוש, תור אינסופי במיון ודיווח על פליטים ישראלים שמנסים להסתנן לאריתריאה. כמו שחשבנו.
בפרק הראשון עומדים הגיבורים מול משבר מוסרי כשהם מתלבטים האם להרוג פרה ולאכול אותה כדי לשרוד את הרעב אחרי ההפצצה - לאור העובדה שירדן, הבכור, הפך לטבעוני שבועיים קודם. הפרק השני מתמקד בבסיס צה"לי מאוכלס בילדים, ותוקף בשנינות את ניצול המשאבים הבזבזני של מערכת הביטחון. אם לשפוט לפי שני הפרקים הראשונים של הסדרה המצוירת, נראה ששום מגזר בחברה הישראלית לא ייצא מהסיפור בלי פגע, לפחות אלה שלא נהרגו בהפצצה.
את הסדרה יצרו התסריטאי והבמאי ניר ברגר והאנימטורים אופיר ששון ויעל עוזסיני, שהעניקו לסדרה סגנון ויזואלי ייחודי ושפה אישית שמתפתחת בין הסרטים הקצרים, והופקו בשיתוף פעולה של כאן 11 והמיזם לקולנוע ולטלוויזיה ברשות לפיתוח ירושלים.
פרק חדש של "סוף הדרך" יעלה לערוץ היוטיוב של כאן בכל יום חמישי