את הפרק פתחה אליחנה אליה, אמריקאית-ברזילאית שעשתה עלייה והביאה איתה את כל האנרגיות של בית חב"ד ברזיל. למרות הזייפנות הקשה באודישן, אהבת הארץ והשם שלה, אליחנה משכנעת את משה וסאבלימינל לתת לה הזדמנות שנייה והיא אכן מפציצה עם ביצוע לא רע לוויטני יוסטון. יש שיאמרו שאליחנה שכונתית מדי אבל אי אפשר להתעלם מהנחישות והרצון הגדולים שלה להצליח. הרוח שלה הייתה חסרה לנבחרת - בין כל המתמודדים ה"נכונים" של עברי ושירי - אבל לפעמים קצת שכונה (בטעם!) מוסיפה המון. עם זאת, מקווים שבפעם הבאה היא כבר תבוא יותר זמרת ופחות מרימה עם כפיים.
בניגודיות מוחלטת לווליום הגבוה של אליחנה, אוראל רחמים הצעירה נראית אבודה, שקטה ואפתית. אנחנו מבינים את ההתרגשות מהמעמד אבל יש לנו הרגשה שאוראל קיבלה קלונקס אחד יותר מדי. עם כל ההתרגשות ולמרות הזיופים, היא שרה מקסים את "אמא, אם הייתי" של חנן בן ארי ואנחנו נמסנו לשלולית יחד עם משה. לסאב, שירי ועברי היה קצת יותר קשה לשמוע את הקסם אבל משה מפגין יכולות לחימה ומשכנע את שירי להעביר. זה עוד יקרה כמה פעמים בפרק הזה ובכלל - מאוד אהבנו את שירי הקלה יותר לשכנוע, אחרי כמה שבועות בגרסה קשוחה בהרבה. אבל בחזרה לאוראל - אפשר רק לקוות שבפעם הבאה שתעלה לבמה היא תשחרר מהחסימה הרגשית, ואז נזכה ללא ספק באחת המתמודדות המרגשות בעונה.
אחרי נסיון מוזר ולא מוצלח במיוחד לשלב את בר רפאלי בקטע מעבר, אנחנו מכירים את אן ו-ויולטה רוזן, אמא ובתה שבחרו להתמודד כל אחת בנפרד. אן היא הראשונה לשיר ונראה שלא ממש בא לה להתחייב ל"אקס פקטור". כל צופה ריאליטי מתחיל יודע שלתחרות שירה טלוויזיונית צריכים להגיע רעבים והצ'יל המוגזם של אן בא ברע לשופטים, היא לא עוברת ושולחת את ויולטה לעוד סבב מייקאפ מרוב דמעות. אחרי שהאיפור מסתדר, ויולטה מרשימה את השופטים עם ביצוע מהפנט ללנה דל ריי ומביאה לבמה את הניצוץ שבתה לא הצליחה. היא עוברת לשלב הבא אבל לא לפני ששירי מאריכה קצת יותר מדי על כמה שויולטה "בוגרת" ו"מנוסה". בכל זאת, שלא תעוף על עצמה.
אמנם מדובר באתנחתא ותו לא אבל נציין לטובה את האודישן הכושל של מדוזה - נכון שהיא זייפה נורא אבל הכל נעשה באווירה קלילה ובלי לעג מוגזם, וכולנו יודעים שמזה עשויות הפקות ריאליטי שירה. אבל ב"אקס פקטור" הצליחו להתעלות מעל לדחף וסיפקו הפסקה נהדרת ונעימה לפני שחוזרים לזמרים הרציניים. כי אם לא אודישן מוצלח, לפחות שכולנו נלמד שיעור חשוב מאוד על פוליאמוריה.
חן בן אליהו, מאמן הכושר שעבר לשלב הבא במהירות הבזק, היה מוכר לי וגיגול זריז העלה את "בחורה תל אביבית" - השיר המקורי שביצע לשופטים. מדובר בהמנון שנאה לנשים קלישאתיות תל אביביות שעשה קצת רעש ברחבי האינטרנט ב-2013 ונעלם כפי שהגיע. האזנה מומלצת בחום כי יש לנו הרגשה שחן לא ישרוד הרבה זמן בתכנית ולפחות ככה תזכרו אותו עם חיוך.
באודישן של מגיאור ביטון (אקס "פושרז" ו"אייל גולן קורא לך" למי שניסה להיזכר) אנחנו מקבלים דמעות, אבל בניגוד לסחיטה הרגשית שעברנו בערב שלישי - הרגע מרגיש אמיתי לחלוטין וההתרגשות גדולה. ככה עושים את זה נכון, בלי למעוך לנו את הלב בכוח. מחכים ללייב שלך ומוכנים עם טישו, מגי פופינס.
המתמודדת הבאה כבר הרגישה כמו החלק החסר בפאזל של נבחרת "אקס פקטור": רעות לוי, שעדיין יש לה קצת ריח של הודו ולדברי אמא שלה, מייצגת את כל האומה התימנית של ראש העין. עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה ורעות שובה לגמרי עם ביצוע אקוסטי קטן ומקסים ל"הללויה" של אלישיה קיז. כמה כיף לראות אודישנים מהסוג הזה, כשהכל מתחבר. אפילו הרגע שבו כל ראש העין פרצה לבמה לחלק ברכות לשופטים היה מרגש והוציא גם ממני צעקת "יס!!" נלהבת. כולי תקווה שנראה עוד כמה אודישנים כאלה בזמן שנותר לנו, הנבחרת זקוקה לזמרות וזמרים עם נשמה גדולה ולא רק קול ומראה "נכונים".
ואם כבר מדברים על המראה הנכון, לג'ין דיפרטמנט יש את המראה הנכון כל כך שהם יכלו לככב בכל הפרומואים לעונה הנוכחית. זה שהבסיסט החתיך ההורס שלהם הוא הבן של דודו טופז ז"ל כנראה גם לא מזיק. באודישן הם מנגנים שיר של הארקטיק מאנקיז ומציגים פוטנציאל ענק להגיע רחוק מאוד. את הלוק כבר יש להם, אז עוד 2-3 חזרות והם לוקחים את העונה הזאת בהליכה. רק לא לשכוח ריטלין, חברים. אנשים שנולדו לפני המילניום גם רוצים להבין מה אתם אומרים.
עם פרקי אודישן כאלה ומתמודדים כמו רעות לוי או הג'ין דיפרטמנט, הנבחרת של ה"אקס פקטור" עוד עשויה להתעורר מהתרדמת שהייתה שקועה בה עד עכשיו. אבל היי, מינון הדמעות לפרק ירד באופן משמעותי, אז כל השאר זה בונוס.
TVbee בפייסבוק